כשהדרכון מצמיח רגליים

כבר כמה ימים חלפו מאז שגיליתי במפתיע שהדרכון לא נמצא במקומו הקבוע בתיקי המבולגן.

בדקתי בכל הכיסים, המגירות והחריצים שבדירתי, תשאלתי את אנשי האבטחה בעבודה והצצתי בכל פינה אפשרית ברכב ואין. כששחזרתי את מהלכי נזכרתי שהמקום האחרון בו הוא היה ברשותי בודאות הוא תחנת המשטרה המקומית אליה הגעתי לפני כשבוע (לצרכי בירוקרטיה. והנה, בצמד מילים מחקתי את שמץ הסקרנות שפוסט זה עוד עשוי היה לעורר בכם. אולי עצרו אותי על נהיגה בשכרות? אולי גניבה? אולי רצחתי מישהו, ביתרתי לחתיכות קטנות, הכנסתי לצידנית ויצאתי לדוג דגי טרף חדי שיניים? לא ולא, הלכתי לשלם כ1300 ש"ח עבור כרטיס פלסטיק).

 

ביום שישי נסעתי בחזרה ושאלתי את השוטרת הנחמדה מעבר לחלון אם היא יודעת על כך משהו והיא השיבה שאיננה נתקלה בדרכוני אבל סביר יותר שהוא נשאר במשרדה הנעול של השוטרת שטיפלה בי, אם הוא אכן נשכח שם אך מאחר שהיא איננה נמצאה באותו יום, המלצתה לי הייתה לשוב ביום ראשון כאשר זו תהיה וכך עשיתי.

יומיים מורטי עצבים ורוויי לחץ חלפו מאז עד שהתעוררתי היום מוקדם ככל שיכולתי ונסעתי שוב. שוטרת אחרת (שלישית בסיפור זה, למתקשים לעקוב) אמרה שהשוטרת שאני מחפשת איננה נמצאת גם היום ובכל מקרה כדאי לי להתקשר מחר בבוקר כדי לודא שאותה לובשת מדים חמקמקה אכן נמצאת לפני שאני מגיעה בפעם השלישית לחינם.

טיפ: טרטורים תוצרת חוץ הם לא נוצצים יותר מאלה המגיעים בכחול-לבן.

 

בינתיים הזמן חולף לו ויום הולדתי יחול בעוד שבוע ובמקום לשמוח ולהתרגש לקראת בילוי זוגי וחמים במעצמת השוקולד-ופל-בירה-צ'יפס המתקראת בלגיה אני שקועה בדכאון מהמחשבה שאני עלולה לעבור כאן עוד יום הולדת גשום.

 

 

בתמונה: שלולית יום יולי (שלוליולי?) אצלי במרפסת. צולם הבוקר. 

 

 

 

עדכון:

הדרכון אכן היה במשטרה והטיסה הוזמנה. מלון יקבע בהמשך ו.. בלגיה, היר איי קאם!