בין אם זה פייסבוק, פוקימון גו או חוויית הרילוקיישן בכללותה, אני חיה בצורה וירטואלית מדי, מאלחשת את השאיפות והמוטיבציה שלי בעזרת הסחות דעת ובידור רגעי שבולע אותי בשטחיותו על ידי טפטוף קבוע של כלום דהוי לוריד.
אם אחדל להביט במסכים ובתקרה בחוסר מעש, אגלה שכל האפשרויות פתוחות בפני ואבהל. אם מנסים- נכשלים. אם דוחים בתירוצים קלושים- אז תמיד אפשר מחר. או מחרתיים.
או שנה הבאה.
יותר להתנתק כדי יותר לחיות.
השבמחק(אמרה המגיבה בישראבלוג)
בהצלחה יקירה.
כמו שקווין ענתה מעליי, המון בהצלחה (:
השבמחקמדויק לגמרי.
השבמחקיכול לציין על עצמי שכמה שנהיה לי זמן פנוי רק מילאתי אותו בצפייה בעוד סדרות טלויזיה. זה כאילו אנחנו כבר לא יודעיםמפחדים למלא את החים שלנו בתוכן אמיתי.... :
גם אני קלטתי את האירוניה של תלונה על חיים וירטואליים מדי בבלוג אינטרנטי. אמנם זה לקח כמה שעות אחרי פרסום הפוסט אבל עדיף מאוחר מלעולם.
השבמחקתודה (:
השבמחקלגמרי. הרבה יותר פשוט למלא לעצמנו את המח בשטויות מאשר לקום מהספה ולקדם את עצמנו :
השבמחקמעניין כמה זמן תוכלי להיות ככה. כי זה קצת משעמם באיזשהו שלב.
השבמחקאני מקווה שתוכלי כבר עכשיו לקום מהכיסא הנוח וללכת לעשות משהו קטן. וכל יום צעד אחד.
יש ימים שאני מרגישה בהם פרץ מוטיבציה ובאחרים בטלה מסוג "אני רק אקרא/אצפה/אעשה משהו חסר תועלת ואז אתפנה למטלות" מיותר לציין שזה נגרר על פני יום שלם עד שנהיה מאוחר מאוד או שאני עייפה מאוד. הסוג השני בהחלט יכול להיות מדכא, בעיקר כי אני סוג של משקרת לעצמי
השבמחק