חיפוש דירה זה עסק לא פשוט. גם חיפוש חדר שותפים זה לא קל.
מאז שנחתתי בערך אני מרגישה שזה כל מה אני עושה. וראיתי כמה חדרים חמודים, ועל אחד מהם אני כל כך מצטערת שלא לקחתי- חדר ענק, עם ריהוט למכירה (שזה פלוס, חוסך לי קניה והובלה ובהחלט היה מסודר יפה) אבל לא אהבתי שאין מכונת כביסה. בדיעבד אני מצטערת שלא הלכתי על זה, זו הייתה הדירה השניה שראיתי וחשבתי ש3200 ש"ח למרכז תל אביב עשוי להיות קצת יקר ושאולי אני יכולה אולי להשיג משהו יותר סביר.
מקום נוסף שראיתי היא ברמת גן על גבול תל אביב.
דירה שמתפנה לגמרי מיושביה בקרוב ועל כן חשבנו תפוזינה ואני להכנס יחד. שלושה חדרי שינה, עם שירותים ומקלחת צמודים לכל חדר.
לא יודעת למה יש לי רתיעה קלה מהמקום הזה, הוא סה"כ נחמד והשירותים הצמודים זה בונוס. וגם המחיר לא גבוה.
לפני כמה ימים בראשי כבר די דמיינתי את המעבר שלי לשם אבל התייעצות זריזה עם הדוד, שהוא מתווך ועוסק בנדלן, ערערה אותי במקצת.
אמר שהוא לא מת על החוזה ושלדעתו כדאי להוסיף "עוד כמה גרושים" כדי למצוא מקום שאני יכולה לראות את עצמי בו מעבר לשנה אחת ושאין לי מה למהר, שאהיה עם האצבע על הדופק עד שאמצא משהו.
הוא גרם לי לתהות מעט.
לא בטוחה שאני רוצה להוסיף כמה גרושים- אמנם אני רוצה לשכור חדר/דירה אבל אני עדיין מנסה לחסוך לעתיד שבו אולי רכישת דירה תהיה ריאלית.
בנוסף, הוא צודק טכנית שאין לי מה למהר, או כמו שהוא אמר זאת "אני יודע שלא נח לך עם ההורים אבל את לא גרה ברחוב אז קחי את הזמן" אבל הוא כנראה לא מבין עד כמה מגורים עם ההורים מצליחים להכניס אותי לסטרס.
ולגבי ה"דירה מעבר לשנה"- הגישה הזו צודקת וכנראה עדיפה על המנטרה של תפוזינה "שיהיה, בכל מקרה זה רק לשנה" אבל איפשהו עמוק בפנים אני עדיין מקווה שיתאפשר לי לשוב לארץ השיכורים ולא להתקע כאן יותר מדי.
אולי משם נובע הקושי... כי הרי זה לא מאוד הגיוני לחתום ישר על חוזה ארוך טווח, כשאת עדיין מעכלת את המעבר והפרידה, ולא בטוחה שיש בכלל רצון להישאר בארץ.
השבמחקיש לך אולי חברים עם חדר פנוי שתוכלי להתארח אצלם בינתיים אם לא נוח אצל ההורים? כשחזרתי מהסיבוב הקודם שלי בארה"ב, ישנתי חודש וחצי אצל חברים טובים. זה היה אחלה פתרון.
הם כולם נשואים ובדירות קטנות, לא בטוחה שזה ילך ואני גם לא חושבת שאני רוצה להיות גלגל השלישי כזה.
השבמחקמעבר לעניין החזרה ואולי השיבה לחו"ל, גם יצא שמעולם לא חתמתי על חוזה שכירות בעצמי, זה היה או כניסה לדירה של האקס (לו שילמתי חצי במזומן וזהו) או הרילוקיישן בו הכל סודר בשבילי.
כן, מבין, הפעם הראשונה באמת הכי קשה כי אין למה להשוות.
השבמחקמהניסיון האישי שלי, אחרי 5-10 דירות תמצאי לפחות אחת שנראית לך. ממליץ על רמת גן, המחירים שם קצת יותר נורמליים ואפשר למצוא דירה ליחיד (אל תצפי למפוארת, אבל דירה: שירותים, מקלחת, מטבחון - לא פחות) החל מסביב 2500-2800 ש"ח.
זה באמת קצת מלחיץ וגם לא מילאתי צ’ק אחד בחיי
השבמחקנראה לי שהשיחה מהדוד, שככל הנראה בעל פקספקטיבה שונה משלי והשהות המרובה עם תפוזינה הקשה לריצוי עירערו אותי קצת- אם מקודם לא הייתי בטוחה מה אני מחפשת וחשבתי שזה יקל עלי כי אני לא סגורה מדי, עכשיו אני גם לא בטוחה מה אני צריכה וגם מבולבלת.
מאוד ברור שהשהות עם ההורים עכשיו זו נסיגה לאחור - חזרה לשנות העשרה, וגם הם לא לגמרי יודעים לתת ספייס, פשוט כי לא עשו את זה המון זמן. אבל אני עם הדוד. לנשום עמוק, לא להכנס ללחץ. וגם אם את לוקחת דירה לכמה שנים, אין לזה השלכות לגבי החזרה לארץ השיכורים.
השבמחקעדיף לקחת את הזמן, אין דבר יותר מבאס מחוזה של שנה על דירה שהיא זוועה.
השבמחקאני יודעת שהורי מלאי כוונות טובות אבל האמת היא שגם לפני שעזבתי הם לא מאוד ידעו לתת לי את הספייס שאני צריכה. הבעיה היא, שהמעבר מלבד (או מגורים עם פיץ) בדירה בלי שכנים והמון שקט מסביב, חזרתי למגורים עם עוד אנשים בבית ושכנים שעושים המון רעש ולא תמיד המיזופוניה שלי עומדת בזה.
השבמחקאני יודעת שזה רק עניין של זמן ואני צריכה להתמיד ולחפש.
אתה צודק כל כך. לפעמים אני קצת בלחת יציאה אבל האפשרות של דירה גרועה היא כנראה נוראית יותר מאשר להשאר עוד קצת עם ההורים.
השבמחק