יום שני, 21 באוגוסט 2017

שני קצרים

#1


עדיין בחיפושי דירה. 


מה שהשתנה בינתיים זה שלפני כשבוע ראיתי באחת הקבוצות בפייסבוק שם משתמש מוכר. היא כתבה שהיא מנסה לעזור לחברה ללא פייסבוק ששמה עין על דירה ריקה ומחפשת שותפה שתכנס איתה. הקלקתי על שמה של המפרסמת ולפי החברים המשותפים חשדי התבסס- אנחנו חברות בקבוצה ואפילו השתתפנו באותם הדיונים מספר פעמים בעבר.


יצרתי איתה קשר ולאחר שיחה קצרה שאלתי אותה אם גם לחברה שלה היא עוזרת יש אותו תחום עניין כשלנו.


"היי אני מכירה אותך מהקבוצה!!" ואז הוסיפה וידוי ש- "ממש אין לי כח להצעות מאנשים שאני מכירה אז כתבתי שזה בשביל חברה".


 


אז נפגשנו בבוקר למחרת וראינו את הדירה המדוברת שלמעשה הייתה מרתף עם חדרי שינה קטנטנים, מחיר ארנונה שערורייתי, וחדר שינה אחד ללא מזגן.


ירדנו מהרעיון.


מאז במשך ימי החופש שלי נפגשנו עוד מספר פעמים וראינו כמה וכמה דירות וישבנו לאכול המבורגר טבעוני בסוף הערבים.


 


בשונה מתפוזינה איתה חיפשתי בתחילת הדרך, לבחורה הזו יש חוזה שנגמר בסוף החודש ולכן היא דוחפת את העניין חזק. 


בנוסף, יש בינינו הבנה שזה בסדר אם מי מאיתנו תחפש גם חדרים שמתפנים ולא רק דירות ריקות עבור שתינו.


בימים בהם עבדתי יכולת הביקור שלי בדירות הצטמצמה משמעותית אבל בעוד כמה שעות אני שוב בחופש וכרגיל, כמו רוב ימי החופש שלי מאז שחזרתי- החיפוש נמשך.


 


 


#2


באחד ממסעות הדיור שלי בשבוע שעבר, עברתי ממש ליד לדיזינגוף סנטר. דעתי הייתה נתונה לג'י פי אס  שניסה להסביר לי לאן פני מועדות כשקולות רמים הפריעו את שלוותי.


בכניסה עמד לו איש ביטחון נמוך בשנות החמישים המאוחרות ואולי השישים לחייו, לבוש בבגדיו הזוהרים הבולטים ומשקפיים שהקנו לו מראה של דוד חביב. האיש הרים את ראשו מעלה כדי להביט בפניו של גבר גבוה בעל זקן ארוך, שנראה כבן שלושים, שלבש חולצה טי -שירט שחורה ועטה קעקוע משושים גדול על זרועו שעמד בראש קבוצה של אנשים בעלי לבוש דומה מאחוריו.


"יאללה, תזדרז עם הבדיקה שלך, על מי אתה חושב שאתה עושה פוזות, אה?! עלי?!" האיש הצעיר יותר צעק על המבוגר שכנראה רק בדק לו את התיק או הפעיל עליו את גלאי המתכות ולפני שהספיק לקבל תשובה הניף המזוקן את ידיו בפתאומיות כלפי מעלה תוך כדי שהבהיל את האיש המבוגר יותר וגרם לו לנתר הצידה, ופסע בצעדים מהירים ועצבניים פנימה כשפמלייתו מאחוריו אל תוך החנות "כלי זמר". 


השומר נותר שם לעמוד עם הבעה שהייתה מהולה בה הפתעה, עלבון וכעס ולאחר כמה שניות התעשת וקרא לתגבור במכשיר הקשר שלו תוך שהוא ממלמל לעצמו מילים אולי חסרות פשר שנדמו לי כ-"אני לא אוותר לו".


 


עמדתי שם בהלם והתלבטתי במשך דקות ארוכות אם עלי לגשת ולהגיד לו שהוא נהג בסדר והגברים האלה הם חלאות, שהם מוציאים את העצבים שלהם על מישהו שבסך הכל עושה את העבודה שלו ובגיל שהוא יכול להיות אבא שלהם, אבל לא ידעתי האם זה ראוי והאם לא אבייש אותו בעצם הבעת תנחומי.


הצצתי פנימה לתוך חנות המוזיקה אך מאחר והמוכרים בה לובשים חולצות שחורות והגיטרות שתלויות על החלון הסתירו רבים מהפנים ומהזרועות של הנמצאים בחנות לא הצלחתי למצוא את הבחור. אולי הוא ירד לקומה מינוס אחת של החנות ומשם חזרה למאורת השטן ממנה הגיח.


 


 


 


 


 


 


 


 

3 תגובות:

  1. עצוב שפרצופה של החברה הישראלית נראה כך...

    השבמחק
  2. באמת שזה היה נורא. שום דבר לא מצדיק התנהגות דוחה וגסת רוח שכזאת.

    השבמחק