המחלקה הסופנית שהיא ישראבלוג נורא מדכאת אותי.
נפילת האתר שהייתה לפני כמה ימים הייתה מלחיצה לאללה ואיכשהו עדיין לא גיביתי את כל החומר פה. הבנתי שאיגנציוס כתב איזשהו סקריפט לגיבוי אבל עד כה זה לא הצליח לי. למישהו זה הסתדר? אולי אני צריכה להפסיק להתעצל ולצפות בסרטון ההסבר שהוא צירף.
בדיוק היום לפני שישה חודשים, פיץ הסיע אותי לשדה התעופה. אכלנו ארוחת צהריים קצרה אחרונה ונשנשתי את הצ'יפס הממש מוצלח שגיליתי שם שידעתי שלא אטעם ממנו חודשים קדימה. הלכנו יחד עד לנקודה שממנה צריך כרטיס טיסה, התחבקנו והתרחקתי עת פיץ מנגב דמעה סוררת שסדקה מעט את חזותו הקשוחה.
חצי. שנה. וואו.
כשרק חזרתי, הזמן נמתח כמו מסטיק. אחרי נצח דיברתי איתו בטלפון ואמרתי "אתה מאמין שעברו רק שבועיים? איך נצלח את הזמן הזה?"
"אתה מאמין שעבר חודש? זתומרת, אני חייבת להשאר כאן לפחות עוד אחד עשרה פעמים התקופה הנורא ארוכה הזאת!"
והנה חצי שנה.
אז אני מזכירה שלפי החוזה אני מחוייבת להשאר בארץ לשנה שלמה לאחר חזרתי מהרילוקיישן. בינתיים כמה אנשים ניסו לרמוז לי שזה שטויות כולל אדם אחד שהראה לי במעשים- הוא היה כל כך מדוכדך ונטול מוטיבציה שחזר ולמעשה היה לא מועיל בקבוצה וסתם תפס תקן שהוא ביקש מהבוס שלו שיעשה לו טובה ויפטר אותו כדי שלא ידרשו ממנו החזר כספי על תקופת הרילוקיישן.
אמנם ישנו מנהל שאמר שהוא יכול להזיז עבורי עניינים אבל אני כידוע עוד לא דיברתי איתו.
למה אני כזאת פחדנית?
אתמול כשדיברתי עם פיץ בשעת לילה מאוחרת והזכרתי לו שעברה כבר חצי שנה, פלטתי בין פטפוטי הרבים שאולי אני כבר לא מתגעגעת לארץ השיכורים. הוא שאל "למה את מתכוונת?" ויכולתי ממש לשמוע את המתח בקולו. אמרתי שפעם הכאב והגעגוע היו בלתי נסבלים. כל דבר קטן גרם לי להשוואות וזכרונות לכמה שדברים היו שם אחרת. כעת כשאני נזכרת בחוויות זה כבר לא כואב כל כך, אבל הגעגוע אליו עדיין קשה לי מאוד וצובט בלב.
הוא שמח שהוא חסר לי אבל אולי בלבלתי אותו מעט עם התשובה הזו. אני בטוחה שהוא היה שמח ורוצה לדעת שמדינתו חסרה לי כי זה ודאי מעלה את הסיכוי, גם אם תאורטית, שאהגר לשם.
אבל מה אני מבלבלת לכם בשכל, בכלל הגעתי לכאן לצורך אחר.
אז הנה, אני מעדכנת באופן רשמי שאני עוברת לבלוגר. אני עדיין לא מרגישה מאוד בנח שם אז עצבתי את הבלוג שם בדומה לזה שכאן.
האם מישהו הצליח להעביר את החומרים המגובים שלו לבלוגר? אנא ספרו לי אם כן, אולי אעשה כמוכם.
אני עוד לא אמרתי את המילה האחרונה כאן, אני מניחה שאשאר כאן כל עוד האתר באוויר.
עריכה:
ראיתי שמשתמשים רבים בבלוגר הטמיעו את מערכת התגובות של DISQUS. מצאתי מספר הסברים ברשת ובקהילה אבל לא הצלחתי להכניס אותה אצלי כמו שצריך וחמור מכך- כעת אין בכלל אפשרות להגיב אצלי.בנוסף, כאשר אני מסתכלת בתצוגה מקדימה של הצגת פוסט האפליקציה הנ"ל כן עובדת אבל לא בתצוגה המקדימה של דף הפריסה.
מישהו יודע לפתור את התעלומה?
סקריפט הגיבוי של איגנציוס עובד גם עובד. גאוני. גיביתי לא רק את שלי אלא גם בלוגים של אחרים שרציתי לשמור למזכרת. האמת שאם צופים בסרטון זשה ממש לא מסובך ויש גפ תקציר וקישורים כאן.
השבמחקכדי להעביר את התוכן לבלוגר, מגבים לפורמט וורד בישרא, ואז מעלים לוורדפרס, מורידים לxml, מעלים את הxml לבלוגר. נראה לי. לא עשיתי את זה. יש כאלה שעשו משהו כזה. אני יודעת שלפחות הקטע של להעלות גיבוי וורד לוורדפרס אמור לעבוד.
השבמחק(את לא מתגעגעת אפילו לצ’יפס?)
כן הסקריפט עובד מושלם. גיביתי הכל בדקות.
השבמחקנתראה..
נתראה בעתיד גהה, אי שם בדפים אחרים :)
השבמחקאני עושה העתק הדבק למדריך שפרסמתי בקבוצות הפייסבוק אם צריכה עזרה דברי איתי (: stav567@gmail.com
השבמחק<a target=_blank href="https://jpst.it/18FAU">לחצי כאן למדריך
סוג הגעגוע הזה מוכר לי אישית ומובן. נראה לי שדווקא הסברת טוב מאד, הרי לא ניתן לצפות שרק תכאבי והגעגוע יצרוב בלי סוף. זה דווקא מוכיח על אופטימיות ואדפטיביות.
השבמחקחיבוק, ואעקוב אחריך גם שם.
אם כבר עברה חצי שנה אז רק עוד חצי זה כלום.
השבמחקוטוב שאת כבר פחות מתגעגעת לאנגליה אלא רק אליו, כך כשתקבלו החלטה תוכלו לשקול בנקיון ולהחליט בלי הטיות לכאן או לכאן.
ולא קשור, צ’או, ותודה. אני זוכר לך חסד נעורים על התגובות הראשונות בבלוג :)
שירחאן יקירי, זה היה תענוג לקרוא אצלך, הכתיבה שלך היא משהו מופלא שאני מקווה שתמשיך להפיץ לעולם. אם תבחר לעשות זאת בפרהסיה, אשמח לעשות מנוי ולהמשיך להתעדכן. התגובות שלי, בהתאם, היו תוצאה של ההנאה שלי מכתוביך.
השבמחקלהתראות ותודה לך.
ולא קשור, זה דווקא לאו דווקא אנגליה.
:)
השבמחק