אומרים שמי שיש לו בעיית אלכוהול והצליח להיגמל, יכול למחוק שנים של התקדמות בלגימה אחת.
דבר דומה אומרים על אלו שנגמלו מסיגריות. שמעתי חברה שדיברה על זה פעם שהצליחה לא לעשן איזו תקופה ואמרה שאין באמת דבר כזה גמילה מסיגריות כי היא אמנם לא עישנה תקופה אבל החשק להצית סיגריה עדיין לא נעלם.
ואז יש אותי.
אין לי בעיית אלכוהול ומעולם לא הבנתי באמת את אלה הנהנים משאיפת עשן וסרחון.
אבל האינטרנט שוב מכלה את זמני.
אמנם סיפרתי לפני חודש על הצום המוצלח, והוא באמת היה כזה, עד שנזכרתי שתקופת פברואר-מרץ היא התקופה בה שירי האירוויזיון של המדינות השונות נחשפים, ושקבוצות הפייסבוק היו הדרך הכי מוצלחת שלי להשאר מעודכנת ולחלוק מידע והערכות עם חובבים אחרים שכמותי.
ומשם הכל התחרבש.
שרפתי כבר כמה ימים טובים על שוטטות בקבוצות השונות ובאתרים המיועדים לכך, וכשכל השירים נחשפו והבנתי שאנחנו פייבוריטים ענקיים לזכיה, ההתלהבות שלי רק גדלה והתחלתי לנסות למצוא כרטיסים, טיסות ומלונות של הרגע האחרון. עדיין לא נואשתי מהעניין, אגב למרות שזה כנראה עומד להיות יקר.
דבר נוסף שמאפיין תקופה זו של השנה הוא הישיבות הפרטניות עם המנהלים וקבלת משוב, דירוג והעלאה בשכר אם זו רלוונטית.
המנהל החמיא לי שוב על ההערכה העצמית שכתבתי (מה שנקרא brag sheet- מאחר ובו אמורים לכתוב על כל ההישגים שלנו במהלך השנה, וכמה שאנחנו נחוצים ומועילים וכו') באנגלית. נתן לי דירוג גבוה יחסית והעלאה בשכר של כמה אחוזים. דיברנו גם על שני קורסים שיתקיימו בהמשך השנה בארה"ב ושכנראה אשלח לאחד מהם. אני תוהה אם פיץ יוכל להצטרף אלי או שיעדיף לנסוע איתי לטירוף האירוויזיון בפורטוגל.
היה נחמד מאוד לקבל את הפידבק החיובי מהמנהל שלי אבל איכשהו זה מרגש אותי פחות מבעבר.
אולי כי אני מספיק ותיקה שם כדי לא להתלהב? אולי כי התכנונים שלי עם פיץ כוללים מעבר אפשרי שלי לארץ השיכורים ואז שום דבר מזה לא יאריך ימים בכל מקרה?
תנועה.
אני צריכה לזוז יותר, לרקוד יותר, להתחיל לעשות ריצות כי בינתיים אני חשה שגופי מתאבן.
אמנם תמיד אפשר לעשות כמו השותף לדירה ולהירשם לחדר הכושר הסמוך, אבל מתחשק לי לנסות דברים אחרים ומעניינים יותר.
סלסה לעתים קרובות יותר, לחזור לעמוד, אולי איזו אמנות לחימה וגם- ישנו מדריך בעל מוניטין עולמי בנושא של תנועה וקואורדינציה שמחזיק סטודיו, להפתעתי הרבה, במרחק כמה דקות הליכה ממני, אולי הנושא יהיה שווה בדיקה. ישנן כל כך הרבה אפשרויות מעניינות.
אני מוכרחה לזוז, לעבוד על מתיחות, גמישות וחוזק, הגוף שלי זועק לכך.
וגם - כאן
לגבי השיר של ישראל. ת’אמת אולי אני קצת אולדפשיין... אבל בשמיעה ראשונה הוא לא דיבר אלי. בשמיעה חוזרת, כמעט כל שיר מעל רמה מסויימת נשמע טוב וכך גם במקרה הזה.
השבמחקשיר שהוא קצת ’סלט’ של תרבויות (אבל אולי דווקא זה יהיה לו ליתרון).
מאז שנוף המדינות באירוויזיון השתנה, גם סוג השירים הזוכים השתנה והוא יכול להפתיע במיקומו.
הייתי מעדיף ששיר אחר ייצג את ישראל, אבל לא שאלו אותי...
לדעתי יש לנו סיכויים לא רעים.
השבמחקהשנה ישנם המון שירים שקטים שכנראה מנסים להוות המשך לזכיה של סלבדור בשנה שעברה, עם שיר שרבים אמרו שהוא די אולד פאשן (לא אלקטרוני, שקט ודומה מאוד לסוג השירים שהשתתפו בתחרות בשנות ה50-60), ועל הרקע הזה השיר שלנו בולט.
הוא קצבי, מדבק ויוצא דופן.
גם התגובות שאני רואה שהוא מקבל הוא בעיקר חיוביות אבל ישנם כאלה שחושבים שהוא טיפשי. בכל מקרה- זה שיר שקשה להתעלם ממנו.
מה שמטריד אותי יותר שההייפ יגמר ויוריד אולנו במיקום (ע"ע איטליה בשנה שעברה שסיימה שישית למרות שהייתה פייבוריטית מובהקת) או מיי פיינגולד שרבים ניבאו לה טופ 5 והיא נשארה בתחתית הסמי. אגב, התוצאה שהיא קיבלה מכעיסה רבים עד היום.
היי
השבמחקאני נוטה להסכים עם חברה שלך, אני יכול לומר לך שאחי "נגמל" ולא עישן קרוב לעשור, ולאחרונה חזר לעשן. אני חושב שבחלק גדולים מהמקרים אולי זה נובע מכך שאנשים נגמלים פיזית אבל לא מנטאלית? אני יכול לומר לך שכשאני מסתכל על אחי הקטן שגם הוא כבר לא מעשן 5 שנים זה ניראה לי שהוא גם נגמל מנטאלית והוא לא יחזור לזה.
לגבי האינטרנט, זו חתיכת מכה, אני חושב שאנחנו חיים בחברה שמכורה לזה, כל כך הרבה דברים ותחביבים שנאחנו מוותרים עליהם עבור בהייה בפייסבוק ואינסטגרם, עד שנהפוך בסוף לדור של זומבים חסרי תודעה.... :
יפה לך על ההצלחה בעבודה, אני מניח שעם הוותק אנחנו קצת פחות מתלהבים, אבל תכלס מגיע לך להרגיש טוב עם עצמך, זה לא מובן מאליו שמעריכים אותך! אז כל הכבוד!
ולגבי התנועה, אני מאוד מזדהה העבודה המשרדית הזו הורגת אותי, ולמרות שאני בחדר כושר ומתאמן בטניס אני עדיין מרגיש את הגוף שלי מתנוון!
שבוע טוב!