יום רביעי, 24 ביוני 2020

בריאות, הורות וזוגיות

התגובה של עדה על הפוסט הקודם בנושא גרמה לי לחשוב לא מעט. "'חרדות דנטליות' ליוו אותי כל ילדותי ובגרותי. רק בשנים האחרונות נוכחתי פתאום לדעת שיש ענייני בריאות מפחידים יותר." היא כתבה. רציונלית, זה נכון. סביר מאוד להניח שדיאגנוזה של מחלה קשה או סופנית הייתה מבריחה מראשי כל חשש (מדומה? רופא השיניים אמר שהכל בסדר אצלי) מנסיגת חניכיים וחורים. האם ניתן להעריך את חצי הכוס המלאה רק כי חציה האחר ריק?

פיץ אומר שהלעטה עצמית בפחדים וחששות זו לא דרך לחיות.
הוא מוסיף ואומר שעלי להעריך את בריאותי והמסוגלות לנהל את חיי כפי שאני מוצאת לנכון. זה לא מובן מאליו, הוא אומר, יש אנשים שהיו משתוקקים להיות במצבך. הוא צודק, כמובן, אבל אחרי הרהור קצר הבנתי שזו דרך קצת עקומה להתבונן בדברים. במקום לשמוח שלי יש כי לאחרים אין, נכון יותר יהיה לבחון את התקדמותי האישית.
דוגמה קטנה לנושא היא בנושא כושר גופני. במשך כחודש, התאמנתי עם אפליקציה שעובדת על גמישות ומתיחות וכשסיימתי את התכנית אמנם עוד לא הייתי במצב של להצליח לעשות שפגט, אבל כן שמחתי מאוד כי השיפור בטווח התנועה הוא ניכר. 
האם ישנם אנשים שלא מסוגלים אפילו להתכופף ולקשור לעצמם את השרוכים ושהייתי במצב טוב מהם עוד לפני שהתאמנתי? ודאי. אבל מצבם העגום של לא גורם לי לחוש טוב יותר עם עצמי. אם כבר השוואות לאחרים, אעדיף להביט באלה שמוצלחים ממני כדי לקבל השראה במובן של "קנאת סופרים תרבה חכמה".
עניתי לפיץ שהייתי רוצה להיות מלאת הכרת תודה על מה שיש ולא רק כניגוד למה שאין. 
אז במובן החששות הדנטליים אני מנסה להרגיע את עצמי. צפיתי בלא מעט סרטונים שמסבירים על מברשות שיניים, טכניקת צחצוח נכונה ואת כל מה שלמדתי אני מיישמת באדיקות. נקיטת פעולה מאפשרת לי לחוש שליטה שממוססת במידת מה את תחושת חוסר האונים. 

עוד בנושא של השוואת "גהה מן העבר לעומת זו הנוכחית", הקיץ קרב ועמו יום ההולדת. 32... מי היה מאמין?
פיץ אומר שאני צעירה, אבל אני מזכירה לו שלפחות בנושא של הקמת משפחה אין לי כל כך הרבה זמן כמו שהוא נהנה להציג.
הורות היא נושא שהגגתי בו כאן לא פעם ועדיין אין לי דעה חד משמעית, אולי זה מסוג הדברים שלא יודעים עד שמתנסים בהם.
תהיות בנושא זה עלו כאשר ישבתי עם חינה ותפוזינה במסעדת דגים לפני מספר ימים (או מה שזה היה בשבילי - מסעדת סנגריה). חינה, אם מנוסה ועייפה לשניים, סיפרה שלמרות אהבתה אליהם, מדובר באתגר קשה מאוד. עוד הוסיפה שכשהם קטנים מדובר שעבוד מוחלט שבו כל רצון שלהם קודם לצרכים שלך, גם אם מדובר בדברים בסיסיים כמו שינה, מזון או שירותים.

ואם כבר ילדים, אתמול חג'י עברה בסביבה והחליטה לקפוץ לבקר.
ישבנו והתקשקשנו על קפה ומיקס אגוזים וגם נושא הבירוקרטיה עם פיץ עלה. היא שאלה האם הריון או ילד יכול לזרז תהליכים. האמת? מעולם לא חשבתי על כך. בכל אופן, ילד זה משהו שכדאי לעשות כי זה נכון ומתאים ולא כי זה עשוי להשפיע על סטטוס חוקי או משפחתי של מי מהוריו.
ועם השאלה המוזרה שלה שנותרה תלויה במחשבתי, נתקלתי הבוקר באתר מלא מידע על נישואים אזרחיים בחו"ל. תהיתי עד כמה המידע בו רלוונטי, כעת שהקורונה פושה בכל והסתקרנתי עד כדי הרמת טלפון.
מסתבר שבניגוד לארץ השיכורים, שם כבר הזהירו אותנו מפקקים בירוקרטיים של חודשים רבים שנוצרו בעקבות המגפה, בקפריסין עסקים די רגיל ובתי עירייה שמוסמכים לחתן פנויים כרגע. עד כמה פנויים?
"רק כדי להבין סדרי גודל של זמנים, נגיד ויש לנו את כל הניירת, תוך כמה זמן אפשר מבחינה בירוקרטית..."
"אם יש לכם את הכל, תיאורטית? מחר" 








דווקא פיץ נראה מבסוט כשסיפרתי לו.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה