חלקם בבגדים לבנים וחגיגיים כיאה למעמד ואחרים במכנסי ריצה וגופיה, נראים כאילו נקלעו לשם במקרה. מגוון הגילאים היה רחב, יש כאלה שניסו להשקיט ילדים חסרי סבלנות או כלבים משועממים למראה, אחרים שוחחו עם ידידים ובחלונות הבניינים הסמוכים ישבו להן זקנות שהביטו מתוך דירותיהן החשוכות החוצה. אישה מבוגרת אחרת ישבה על כסא באמצע המדרכה, מחייכת אל העוברים והשבים.
הקבוצה הקרובה ביותר לפתח הייתה מורכבת מעטופי טליתות וביניהם הדוד הנדלניסט וצ'ץ', פניהם עמוק בתוך הספר שבידם.
בין הגברים בלבן לשאר המאזינים נמתחה גדר ברזל שהוצבה שם בגלל שיפוצים ברחוב אלא היא היוותה סוג של הפרדה מוחשית בין אלה שהגיעו כדי להתפלל ואלה שהגיעו רק כדי להקשיב. בעיניי הגדר הייתה כמעט טבעית ודמתה למחיצה של עזרת נשים.
הכבישים המיותמים מכלי רכב היו שקטים, למעט קולם של הולכי רגל פולשים. מבין המאזינים עלו קולות של שיחה חרישית וילדים משחקים ומתוך בית הכנסת נשמעה שירת פיוטים ומלמולי שפתיים של המבקשים שתמצא להם מחילה בשעת הנעילה.
שפתי שלי הצטרפו מדי פעם במקומות אותם זיהיתי מימי תפילות עשרת ימי תשובה בבית הספר.
הבטתי סביבי כשהקהל הלך והתעצם.
בכביש הראשי שליד בית הכנסת עברו שלוש ניידות משטרה עם אורות מהבהבים בטווח זמן של עשר דקות, כל אחת מהן השתהתה מעט לפני שהמשיכה בדרכה.
יכול להיות שהם מחפשים מפרי הנחיות? ומה ירשמו בדו"ח? תפילה בניגוד לחוק?
ואז הגיעה תקיעת השופר.
ניתן היה לשמוע בבירור את המאמץ של בעל התוקע אחרי יום שלם של צום ותפילות ולמרות זאת, הקול נשמע חזק וברור והשתיק את לחשושי ההמון באחת.
כעבור רגע, כאילו מישהו לחץ "play" על תמונה שהוקפאה - כל הקהל עמד על רגליו והחל להתפזר לכל כיוון. לובשי בגדי הספורט חזרו לרוץ, אחרים אחזו בידי ילדיהם או ברצועת כלב והתהלכו בעצלתיים אפילו כמה נהגים זריזים הספיקו לתבוע מחדש את מקומם בכביש, תרים בעיניהם אחר שאלה שטרם שבו למדרכות.
נשארתי לעמוד שם עוד כמה רגעים, נפעמת מהמעבר המהיר. עצמתי עיניים, בנסיון לחוש קצוות של קדושה, תוהה אם ניתנה לנו כפרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה