הימים חולפים והשיפוץ מתקדם לו בצעדים גדולים. השבועים הראשונים היו מתישים במיוחד וכללו המון הסתובבויות וטלפונים ברמה שלא הרגשתי חופש.
הייתה עבודה, היו כמה ימים של התעסקות בשיפוצים ואז חזרה לעבודה. עוד דבר שהקשה הוא שבמידה רבה פעלתי לפי הלו"ז של הדוד הנדלניסט המסייע שהעדיף , בצדק, לתקתק דברים על הבוקר. הבעיה היא שאני סחבתי עייפות מהעבודה ומשמרות הלילה שהפכו אותי ואת שעות השינה שלי.
השבועיים הבאים היו כבר יותר רגועים והדירה התחילה לתפוס צורה ברמה שאפשר היה לפרסם אותה ולהראות למתעניינים. זוג אחד ממש עף על הדירה אבל ניסה להוריד את המחיר בכמה מאות שקלים. ההורים שלי מצד אחד שמחים כי המחיר שהציעו על ה*דירה* הוא גבוה משמעותית מה*חורבה* שהיא הייתה עד לפני חודש ומצד שני הם מבינים שאחר שיפוץ כה יסודי כנראה שאפשר וכדאי לגבות יותר.
השבוע העבודה אמורה להסתיים. הבוקר הותקנו דלתות פנים חדשות, מחר ישנם כמה פינישים ובשלישי הנגר שעשה את המטבח אמור להגיע לתיקון קטן.
וזהו.
עכשיו צריך לפרסם בצורה מאסיבית ולקוות שנמצא שוכר בהקדם.
מעבר לכך, ההתקדמות בסדנה שהכרתי בפוסט הקודם נמשכת. בשיעור הראשון עבדנו בעיקר על ה"צלופן", הוא הדימוי שכל אחד מאיתנו נאחז בו ועל המחירים שאנחנו משלמים בדרך.
למשל, משתתפת אחת אמרה שהיא מנסה להתפס כאשה חזקה וקולית אבל זה עולה לה בכך שהיא לא מרגישה בנח לבקש עזרה כשהיא צריכה.
חשבתי במשך ימים על התדמית שלי ובעקבות פליטת פה של פיץ, חשבתי שאני טיפוס מרצה וההבנה הזאת הכתה אותי בתדהמה ודכדוך. בהמשך, הגעתי שאולי "מרצה" היא לא הגדרה מדוייקת מספיק מכיוון שאני לא עושה דברים עבור אחרים כדי לקבל חיבה אלא שאני מעדיפה לרוב את טובתם של אנשים אחרים כדרך של בריחה מהמטלות והמטרות שהצבתי לעצמי.
אם לא מנסים לא נכשלים, ואם עוד לא מנסים, אז לא נכשלים וגם ההצלחה, בתיאוריה, נמצאת ממש מעבר לפינה.
מדריכה אחרת עשתה לי תרגיל מחשבתי - "דמייני שאת נכנסת לחדר מלא באנשים שאת לא מכירה. מה חשוב לך שידעו עליך? איך היית רוצה שיכירו אותך?"
אמרתי שלא באמת איכפת לי מה חבורה של זרים חושבת עלי, היא הציעה שה"מכפת לי" שלי, מייצר חזות קשוחה ואולי זה הצלופן שלי. לא יודעת.
ש.ב של המפגש השני נתנו לי נקודות למחשבה.
הייתי צריכה לנתח מערכת יחסים אחת דרך פרספקטיבה מסויימת. בחרתי בקשר שלי עם אבי והעלתי את המחשבות שלי בשישי בערב מול הדודה, היא אחותו הקטנה של אבי, וגם צ'ץ' והנדל"ניסט- שלושתם בוגרי הסדנה. השיחה איתם נתנה לי תובנות וגם טיפים פרקטיים להתמודדות שלי איתו.
בקיצור נמרץ, אומר שהבנתי שקיטורים זו כנראה הדרך שאבי מתקשר עם העולם, וכשהוא עושה זאת, זה נטו כדי להוציא ולא כדי לחשוב על פתרונות פרקטיים.
לכן, עלי להפנים שהתלונות הן בעיקר עניין שלו ולא בהכרח שלי.
תולדה נוספת של התובנה הזאת הכתה בי בשיחת מוצ"ש עם פיץ. הבנתי שאימצתי מולו את אופן הפעולה השלילי של אבי ויוצא שאני מתלוננת ומשחירה את האויירה מולו לעתים קרובות מאוד ושזה לא באמת מקדם שום דבר. אני עוד צריכה לשתף אותו בממצא הזה ולראות איך מונעים מהמרמור שלי לשטוף אותו הרחק מצד אחד, ואיך מקדמים עתיד ברור יותר מצד שני.
שבוע טוב וסגר קל ומהיר לכולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה