לא יודעת

מדהים עד כמה מצב הרוח שלי הפכפך לאחרונה.
רגע אחד אני מתכננת את המנהלות הכרוכות ביציאתי המוקדמת מהעולם וברגע אחר פתאום הכל סבבה ויש לי שאיפות לעתיד ששווה להתאמץ עבורן.

אני מביטה סביבי ומרגישה שהרוחות הכי קלות מערערות את מקומי, שאין לי שורשים שיחזיקו אותי במקום.
מצד אחד, המוני חתונות, הצעות נישואין, בריתות ובכלל שמחות, שגורמים לי לתהות האם משהו מזה אי פעם יהיה מנת חלקי.
מצד שני, אני מרגישה שאין בכלל טעם לכל זה וכולנו נידונו לכליה בסופו של דבר.
מצד שלישי, פיץ מקסים ומצליח בכל זאת מדי פעם להצית ניצוץ קטנטן של תקווה על אף המרחק והזמן.
מצד רביעי, איך בדיוק יהיו שמחות יהודיות איתו? והאם לנצח יהיה בינינו פער שפתי שמדי פעם לחדור עמוק ולתסכל לגמרי?
התשתי את עצמי.

שום דבר לא מושלם, לפעמים אני שוכחת ובכל זאת שואפת לשם.