חלק מהפעילויות מתרחשות בימים בהם אני עובדת ולחלק אחר אני מודה שאני חוששת להגיע מפחד מהתגובות, מהתלהמות או מאלימות.
רוב האירועים מתרחשים בעיר הבירה, שהיא אינה עיר מגורי ואז אני מתרצת לעצמי את חוסר ההשתתפות בקושי לוגיסטי להגיע, אבל זכור לי מקרה של הפגנה פרו-פלשתינאית כעשרים דקות ממקון מגורי.
הנושא הצית שיחה ערה בקבוצת הווטסאפ של הישראלים שגרים בבניין ואחד מהם הציע שנדפיס על דפים גדולים כיתובי Bring them home now ונעמוד בשקט ממול המיקום של ההפגנה.
בפועל, חששתי מפעולה שכזאת, אבל כן יצאתי להליכה באיזור מסקרנות וראיתי שסך הכל התאספו של אולי שלושים אנשים. קצת הצטערתי שלא הדפסנו את השלטים.
היו גם מקרים קטנים אחרים שבהם כן טיילתי בבירה ופתאום חלף מולי מקומי עם דגל פלשתינאי ענק, ככה סתם או ביום שבו הלכנו לאסוף את טבעת האירוסין וחיפשנו מקום לאכול בו צהריים ועברנו ארבעה-חמישה בתי עסק ברצף שתלו או ציירו דגל על החלון.
היום סופסוף אזרתי אומץ.
יצאתי מהעבודה מוקדם ואני כעת בדרך להפגנה פרו ישראלית.
אני לא יודעת כמה אנשים יגיעו, אם תהיה אלימות או אם זה יזיז משהו למישהו. אני רק יודעת שלי נמאס לשתוק ולפחד להזדהות כישראלית בזמן שאנטישמים ותומכי טרור (בין אם מתוך בורות ובין אם בזדון) הולכים בקומה זקופה.
הדגל בתיק ואני מוכנה.
אחלו לנו הצלחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה