ביקור פסח בארץ

העדכון האחרון כאן היה ממש לפני שנסענו ארצה לכבוד הפסח ואת הפוסט הזה אני מתחילה לכתוב משדה התעופה, בקונקשן חזרה, בין ישראל לארץ השיכורים. זה לא שלא היה לי זמן לשבת קצת עם הלפטופ או הפלאפון ולעדכן אבל בין זמן עם משפחה וחברים, בילוי עם פיץ או סתם סיבוב עם עצמי כדי לנשום אוויר ולהשתזף קצת, העדפתי פשוט להנות מהרגע ולדאוג אחר כך לתיעוד.

הביקור הפעם נחלק בגדול לשלושה חלקים, לפי המיקום בו פיץ ואני לנו. 
נחתנו בערב בו ארסנל, הקבוצה שפיץ אוהד, שיחקה בליגת האלופות. לכן, התקדמנו במהירות משדה התעופה לכיוון האייר בי אנ בי ששכרנו במרכז תל אביב ולאחר כמה דקות כבר היינו בדרך לפאב שמשדר את המשחק. שנינו נהננו מהאוכל, השתיה וגם משלושת הגולים שהובקעו נגד ריאל מדריד וקבעו את התוצאה. יש מצב שפיץ, שניסה להשאר ריאלי ולקוות בסך הכל שהקבוצה שלו תיתן פייט לאלופה המכהנת, יצא שיכור יותר מהתוצאה יותר מאשר מהבירה ואני כמובן שמחתי יחד איתו.

את הימים שלנו בעיר העברית הראשונה, בילינו בעיקר בטיולים רגליים ארוכים, אוכל טוב וגם ממפגש עם חברים. חוץ מחברי החנון שפגשנו עוד בנתב"ג הצלחתי גם סופסוף לפגוש את חברתי מהסלסה ואת בן הזוג שלה עליו שמעתי לא מעט ולזרוק פה ושם "הערות דודה" בנוגע להזמנה לחתונה שאני מצפה לה בקרוב.

ביום שלפני ליל הסדר עזבנו את הדירה בתל אביב ועברנו לעשות cat-sitting בגבעתיים.
הסידור הזה יצא מוצלח כי הדירה הייתה נוחה, קרובה למשפחתי והחתולה עליה שמרנו הייתה חברותית ומקסימה במיוחד.
זו הייתה הפעם הראשונה שלקחתי חלק בעסקה כזאת, מגורים תמורת שמירה על חיית מחמד והשקיית עציצים וכנראה שלא הייתי מגיעה לזה לולא חברתי הארלם. כשעדכנתי אותה שאני מגיעה ארצה, היא סיפרה לי על חברה שלה שמחפשת מישהו שישגיח על החתולה והיא זו שקישרה ביננו.

ביום שלפני ליל הסדר פיץ ואני התמקמנו בדירה והלכנו לעשות קניות של מצות ודברים אחרים שאפשר לאכול בחג.
הוא זוכר משנה שעברה שהחג הזה מאוד קשוח ומוגבל מבחינת תזונה והוא החליט לזרום איתי על אוכל כשר בדירה. מאחר והמגבלות האלה לא באמת חלות עליו הזכרתי לו שאם זה קשוח לו מדי, הוא תמיד יכול לצאת ולאכול בחוץ מה שמתחשק לו ואכן, כשצפינו במשחק הגומלין, הוא עשה זאת עם כוס בירה בעוד שאני הסתפקתי בסיידר.

ארוחת שישי שלפני החג הייתה באוויר לא מעט זמן כי אף אחד לא הזמין אותנו ולמעשה כבר התכוננו להנות מארוחה זוגית, למרות שבפני עצמי קצת התבאסתי שזה המצב מאחר וקיוויתי לבלות כמה שיותר עם בני המשפחה.
כשעה ומשהו לפני כניסת השבת אבא שלי התקשר להזמין אותנו, אבל הוא בחר בניסוח כל כך משונה שגרם לי לתהות האם הוא בעצם חיכה עד הרגע האחרון רק כדי לצאת ידי חובה ואז הופתע לגלות שאין לנו תכנית. ביקשתי לחזור אליו יותר מאוחר כי הרגשתי סערה רגשית באופק ולכן מכבוד אליו, ביקשתי לחזור אליו מאוחר יותר. 

לבסוף, אחרי שפיץ עזר לי להרגע, חזרתי אל ההורים והסברתי למה הניסוח של אבי הקפיץ אותי  (משהו בסגנון "אני לא אומר לך אל תבואו" המאולץ). אחרי כן דיברתי גם עם אמא, שהיא כידוע אחד האנשים הפחות חברתיים ודברנים שאני מכירה, ואולי דווקא בגלל זה היא כן הצליחה לרגש אותי כשאמרה "את הבת שלי, לא חשבתי שאני צריכה להזמין אותך במיוחד".זה לא שאני פרינססה שצריכה הזמנה מיוחדת, אבל זה נראה לי לא נכון לנחות על מישהו לארוחת ערב ללא הזמנה ולצפות שיהיה מספיק אוכל לכולם.

ארוחת השישי הזאת הייתה בעצם הפעם הראשונה שפיץ ביקר בבית הורי ולשמחתי הביקור עבר בצורה חלקה ודווקא היה נחמד. את המשך הערב העברנו פיץ אחותי הברבורה ואני אצל הדודה, כאשר קבלת הפנים אצלה הייתה חמה במיוחד וכללה חיבוקים חמים ואפילו שירה וריקודים.

אל ליל הסדר שחל למחרת הגעתי בציפיה גדולה, כאשר זו הייתה הפעם הראשונה מזה זמן רב שכמעט כל המשפחה מצד אבי מתאספים יחד לחג. פיץ ואני הגענו עם בקבוקי יין, מצה שמורה והגדה בעברית ואנגלית כדי שפיץ יוכל להתחבר לנעשה. התקבלנו בחיוך ומיד נקראתי הצידה להסתודדות על ידי המארחת הג'ינג'ית והדודה. הנחתי ששניהן קראו לי מאותה סיבה, אבל הראשונה ביקשה להזכיר שפיץ יחכה שימזגו לו מהיין (הוא זוכר) והשניה רמזה שהוא יכול להרגיש חופשי לצלם את האירוע (אלא שלבקשתי הוא הגיע בלי לאפון כי זה לא מכבד). 

את הסדר התחלנו מאוחר יחסית, אבל בעיני היה מוצלח מאוד. נהנתי מהחברותא, מהשירים ומכוסות יין שמולאו ורוקנו במהירות. פיץ השתדל ממש לעקוב אחרי כל מה שהקראנו, אבל החליט לוותר על החלק של "הא לחמא עניא" שאצלי במשפחה נהוג שכל אחד מבני המשפחה קורא בתורו, מהמבוגר לצעיר. גם כשהערב נגמר, כמה מבני הדודים נשארו לפטפט ולבסוך ליווינו אותם הביתה, כשכולם באווירה טובה ומבושמת קלות. אני חושבת שנכנסתי לישון באותו הערב רק לקראת שלוש לפנות בוקר. זה היה ליל הסדר הכי מוצלח שחוויתי מזה שנים ולא מעט בני משפחה הסכימו איתי. 

בחג עצמו המשכנו להיענות להזמנות המשפחה. הדודה והנדלניסט שעשו על האש אצלם בגג עם ההורים של הנדלניסט, כאירוע פרידה משפחתי מבתם שטסה לטיול של אחרי הצבא בהמשך השבוע. גם אל הדודה הג'ינג'ית הגענו בעיקר כדי לקשקש קצת. לשמחתי, שתי בנות הדוד שלי שמחו מאוד לפטפט עם פיץ באנגלית ובסך הכל היה ממש נחמד.

חוץ מימי החג בהם פיץ החל להשתלב באירועים משפחתיים, הצלחתי לשלב אותו בעניין משפחתי נוסף, כאשר כתבנו כל אחד מאיתנו ברכה לבת הדודה המטיילת. את שתי הברכות שמתי במעטפה גדולה, יחד עם הפתעה מצחיקה שקנינו לה, ושמנו בתוך המוצ'ילה שהיא ביקשה להשאיל ממני. פיץ כתב ומחק טיוטות וממש השתדל להוציא ברכת דרך יפה תחת ידיו. זה מקסים בעיני שהוא משתדל ואני בטוחה שגם בת הדוד תעריך את המחווה ואת המאמץ שלו להיות חלק מהמשפחה.

אירוע אחר שחווינו במהלך חוה"מ הוא בילוי עם הבסטי מהבר שרצתה שנפגש למרות שלא היה לה סידור לבנות שלה, וכך מצאנו את עצמנו משוטטים בספארי בר"ג יחד עם משפחתה וחצי מעם ישראל. בין חיות מעניינות יותר או פחות ועזרה לבסטי בתפעול הפעוטה בת החודשיים שלה בכל פעם שנאלצה להפנות תשומת לב לבנות הגדולות יותר, זכינו גם לכמה רגעים מתוקים במיוחד, בעיקר מהגדולה בת השש. 

בהזדמנות אחת בה עצרנו לנוח על ספסל, שמעתי שהיא לוחשת שאלות לבסטי ומהתשובות שלה, אותן כן הצלחתי לשמוע, הבנתי שהיא הסתקרנה מפיץ. למה הוא לא דובר עברית? איזו שפה הוא כן דובר? באיזה מדינות מדברים עברית?

מאוחר יותר, היא התגברה על הביישנות שלה וניגשה לשאול גם אותי חלק מהשאלות הללו. כשהסברתי שפיץ לא מכאן ולכן לא דובר עברית, היא סיפרה לי שסבתא שלה לא נולדה בישראל ובכל זאת היא דוברת עברית. הסברתי שפיץ נמצא פה רק כמה שבועות לעומת הסבתא לה היו המון שנים ללמוד את השפה. היא המשיכה לקשקש איתי במתיקות ולספר לי על יום ספא שהיא עושה לפעמים עם אמא שלה ואחותה ועל איזו פצצת אמבט היא החביבה עליה.

כשפיץ שוב שב לצוד את עינה, היא התחילה, בעידוד חברתי הבסטית להצביע על כל מיני עצמים רנדומליים וללמד את פיץ איך קוראים להם בעברית. 

מה שהיה מקסים בעיני זה שפיץ הקשיב וניסה לחזור אחריה אבל בגלל שהיא דיברה מאוד בשקט, הוא טעה לעתים, אבל היא חזרה שוב על התרגום והוא מיד אחריה. בסה"כ נראה שהילדונת לקחה את הפרוייקט החדש שלה ברצינות כשהיה ברור שהיא מחפשת כל מיני דברים לתרגם ובשלב מסויים הוציאה מהתיק של הבסטי בובה ותרגמה לו "בובה של חתול". באותו הרגע לא ידעתי אם לצחוק מהחפץ הכל כך "שימושי" שהיא בחרה להראות לו או להתמוגג מכמה שזה מתוק.

ביום שישי שעבר ליוויתי את פיץ לשדה התעופה וברגע הזה התחיל הזמן שלי עם עצמי. ביום ראשון עזבתי את הדירה בגבעתיים ועברתי אל ההורים, שם ישנתי בימים האחרונים. את מרבית הימים האלה ביליתי מחוץ לבית במפגשים עם חברים ובני משפחה אליהם התגעגעתי מאוד, בסידורים ואפילו בסלסה, לראשונה מזה זמן רב. בסה"כ היה ביקור מאוד מוצלח שגרם לי להרגיש אהובה מאוד וברת מזל על האנשים הנהדרים בחיי. 

כעת אני כבר על המטוס שתיכף ינחת בארץ השיכורים ויביא אותי אל זרועותיו של פיץ ועל כך אני שמחה, אבל ככל שאני מתקרבת, כך אני מתרחקת מהבית שלי ומהיקרים לי. את התחושות המעורבות הללו שיתפתי עם פיץ שענה לי תשובה מקסימה:

"הבית שלך הוא ישראל ושלי הוא ארץ השיכורים, אבל הבית שלנו הוא ביחד, היכן שזה לא יהיה".