מגיעים לליל הסדר

מרגיש שפורים נחגג רק לפני רגע והנה, כצפוי וכרגיל, פסח עומד לו בפתח. 
אמנם אני לא נמצאת בארץ ולא רואה את ההכנות בעיניים, אבל הנושא מורגש היטב בפרסומות הישראליות שקופצות כאשר אני גוללת ברשת - חומרי נקיון, שואבים רובוטיים, מתנות לחג ומה לא. 
השבועות שלפני החג הם גם כמובן תקופה שבה מחסלים את כל החמץ והדגנים שנשארו בארונות המטבח. בחודשים האחרונים כתבתי כאן שהתחלנו לשים לב למה וכמה נכנס לנו לפה, במיוחד בהקשר של פחמימות ולכן הפסטות והאורז שנזנחו לאחרונה במזווה קיבלו פתאום תשומת לב מחודשת והם כמובן בדרכם להתחסל.

בדרך כלל, את השלב הזה של חיסול החמץ שבמטבח אני מתחילה בשלב מאוחר בהרבה, אולי שבוע או שבועיים לפני החג אבל השנה החלטנו לנסוע לביקור בארץ ולעשות את ליל הסדר עם המשפחה ולמעשה, ביום שלישי הקרוב אנחנו צפויים לעלות על המטוס בדרך ארצה.

השנה, ליל הסדר עומד להיות שונה ומעניין מכמה טעמים. 
בשנה שעברה למשל, לא נסעתי ארצה ובמקום, החלטתי להצטרף לסדר שבית חב"ד המקומי עורך. עבור פיץ זו הייתה הפעם הראשונה לחגוג את החג הזה בכלל ומראש הזהרתי אותו שהערב עומד להיות ארוך. גם עבורי החג היה יוצא דופן כי החלטנו להצטרף לסדר שנערך באנגלית במקום זה שבעברית, בתקווה שלפיץ יהיה קצת יותר קל לעקוב אחר המתרחש.

אנקדוטה שנזכרתי בה השבוע בהקשר הזה היא שבשנה שעברה ביום של ליל הסדר הסברתי לפיץ בקווים כלליים איך הערב עומד להראות ואז הצעתי שנאכל משהו לפני שנצא לדרך. פיץ חשב שזה לא נחוץ כי הרי מדובר בארוחת חג. זה הצחיק אותי כי רק אדם שמעולם לא חווה ליל הסדר, לא ידע כמה זמן עובר מ"קדש" ל- "שולחן עורך". 
בדיעבד, זה היה אפילו יותר קיצוני משדמיינתי. מאחר ושעת השקיעה בארץ השיכורים היא מאוחרת יותר מבארץ, הסדר התחיל מאוחר ולכן הרבנית אמרה שמנות ראשונות יצאו לפני תחילת הסדר כדי לעזור לכולם להחזיק מעמד עד לחלק של האוכל.

בשנים עברו, עשיתי את הסדר עם ההורים, האחיות והגיס או אצל הדודה והנדלניסט, יחס עם צ'ץ' כשלפעמים גם סבתא שלי וקרובי משפחה מהצד של הנדלניסט מצטרפים כאורחים. 
השנה, שאלתי מראש את ההורים היכן הם בחג ושניהם ציינו שהדודה הג'ינג'ית הזמינה אבל הם לא יודעים אם הם יצטרפו, ולכן הם קצת השאירו אותי באוויר. במקביל, הדודה שהבינה שאנחנו מגיעים הזמינה אותנו.
אם להודות על האמת, אני מעדיפה את החגים אצלה, כי הם תמיד משתדלים שתהיה אווירה חגיגית בעוד אצל ההורים שלי האווירה מאוד עייפה. בכל זאת, אם ההורים שלי היו מארחים כנראה שהייתי מצטרפת אליהם כי זה מרגיש לי יותר נכון.

לפני שבוע, הג'ינג'ית הזמינה את כל המשפחה אליה בשבת לאזכרה לבעלה, הדוד שלי שהלך לעולמו ממש אחרי שחרורי מצה"ל. ביום ראשון שלאחר מכן, קיבלתי על הבוקר הודעה קולית ארוכה מהדודה, שבה היא שיתפה שהג'ינג'ית הזמינה אותה ובעצם את כל הצד הזה של המשפחה אליה לחג. המשך ההודעה נשמע בעיקר במחשבות בקול רם שבהן היא שיתפה שמצד אחד, היא נהנית לארח ואז יש לה שליטה על האווירה וזה גם נח לה כמובן אצלה בבית, מצד שני היא לא זוכרת מתי בפעם האחרונה היא התארחה בחג ומרגיש לה שאולי זה נכון שכולם יחגגו יחד אחרי שנים רבות, גם אם יהיה קצת צפוף. 
הסכמתי איתה שיש משהו נחמד בביחד הזה ובכל מקרה זו החלטה שלה אם היא רוצה לארח או לא ואני אצטרך להתנהל בהתאם. 

משיחות קודמות שהיו לנו בנושא, ידעתי שהדודה קצת התבאסה מהחלוקה המשפחתית המסתמנת. 
היא ידעה שההורים של צ'ץ' ילכו לג'ינג'ית וכך גם סבתא שלי, אמא שלה. לטענתה, סבתא תלך אחרי האבא של צ'ץ' לא משנה מה. את ההורים שלי היא רצתה להזמין ולכן היא התקשרה לאבי שלא ענה (והוא מצדו טוען שמעולם לא קיבל שיחה כזאת), ומהצד של הנדלניסט אף אחד לא צפוי להגיע. לכן, מראש, הצפי היה שיגיעו רק המשפחה הגרעינית שלהם, צ'ץ' ואולי פיץ ואני. 
לכן, לא ממש הופתעתי שכמה שעות מאוחר יותר הג'ינג'ית כתבה בקבוצה המשפחתית שהשנה למרבה השמחה כל המשפחה תגיע אליה לעשות את החג ושיתפה כמה הודעות מנהלתיות. יוצאי הדופן שלא יגיעו הם אחותי ובעלה שיחגגו בצד שלו ואולי האח הבכור של צ'ץ' עם אשתו וארבעת ילדיו.

לשמחתי, קיבלתי מהג'ינג'ית גם הודעה פרטית בה היא כתבה שהבינה שאנחנו בארץ ולכן שנינו כמובן מוזמנים אליה. בהודעה אחרת היא הציעה שנביא איתנו הגדה באנגלית כדי שפיץ יהיה בעניינים. כמובן שהקדמתי אותה והזמנתי הגדה כזו מראש. 

זו תהיה הפעם הראשונה שפיץ פוגש חלק מהמשפחה שלי, בעיקר את הענף של המארחת, אבל אני לגמרי יכולה לדמיין שלפחות בנות הדוד שלי מהצד הזה ישמחו להשוויץ ולהשחיז את האנגלית שלהן עם המבטא האמריקאי שאימצו להן מסיבה לא ברורה. 
ללא ספק, זו גם תהיה הפעם הראשונה שבה הוא יחווה כל כך הרבה מבני המשפחה שלי יחד ואני מקווה שהוא "ישרוד" את האירוע הכל כך ישראלי ויהודי הזה של ליל סדר משפחתי.