לפני כמה ימים קיבלתי הודעה מוזרה מאבי ששאל אם אחותי הקישוא דיברה איתי, כששאלתי על מה הוא ענה "סתם". "קרה משהו?" "לא קרה כלום" "אז למה שאלת אותי דווקא עליה?" "רציתי לראות אם אתן בקשר".
ולא מעניין אותך אם אני בקשר עם אחותי הברבורה? מוזר מאוד. ברור שהוא מתפתל בתוך עצמו כי הוא מסתיר משהו. לא הייתי צריכה לתהות הרבה כי תוך פחות מעשר דקות הוא התקשר והוא אמר בכל דרך, חוץ מלהשתמש במילים מפורשות, שאחותי הקישוא בהריון.
הגבתי בשמחה גדולה והוא ענה על השאלות שלי כשמדי פעם הסתייג ואמר שבעצם הוא לא אמר לי כלום. מהר מאוד הבנתי שבעצם היא ביקשה ממנו לא לגלות, ולא סתם, אלא ספציפית לא לגלות לי ולעוד כמה בני משפחה כי היא רוצה לספר בעצמה, אז כעסתי עליו על זה שהוא הורס לה ושזה לא בסדר. הוא כמובן נלחץ וביקש שאני לא אגיד לה שהוא סיפר לי, אז שאלתי אם זה נראה לו הגיוני שהוא לא יודע לשמור סוד אבל מבקש ממני בדיוק את זה.
הוא אמר שהיא מתכננת להתקשר אלי בהמשך היום אחרי שתחזור מהעבודה ואני נאלצתי להסכים, אחרי לא מעט שכנוע מצדו, שאעמיד פני מופתעת.
כשהיא התקשרה כמה שעות מאוחר יותר, לא הייתי צריכה להשתמש בכישורי המשחק הדלים שלי, כי היא פתחה את השיחה ב-"אני מבינה שאבא כבר סיפר לך". כך יצא שהוא הרס לה את האפשרות להפתיע בזה שסיפר לי, למרות בקשתה, ואז הלך והתוודא בפניה. לא הבנתי את המהלך אבל היא קיבלה את זה בגיחוך ולכן גם אני דפדפתי את כל הסיבוב הזה והמטרתי אותה בברכות, שאלות ועצות.
מסתבר שהיא סיפרה לי כשהיא כבר בשבוע עשרים. הם המתינו עם הבשורה הזאת עד עכשיו כי הם נמצאים בטיפולים כבר כמה שנים ורצו לחכות עד שתהיה להם יותר ודאות. בנוסף, מסתבר שגיסי גם חושש מעין הרע. אני יכולה להבין אותו, אבל בשלב כזה מתחילה לבצבץ בטן, ועובדה שהקישוא סיפרה שהברבורה בהתה בבטן שלה לפני שגילתה לה.
בגלל החשש שלו, הוא אפילו לא סיפר עדיין להורים שלו (!) למרות שהקישוא חושבת שהם כבר יודעים. מילא, זה עניין שלו, אבל בלחץ שלו היא לא מספרת לבני משפחה אחרים מהצד שלנו מעבר לאלה הגרעיניים. הדודים עוד לא יודעים וכך גם סבתא. פלא שאבי מבקר אותה כמעט כל יום ועדיין לא פלט שום דבר לידה.
בשיחתנו היא סיפרה שהתאריך המשוער שלה הוא בערב סוכות. בכל מקרה התכוונתי לבקר בארץ בתקופת החגים בתקווה שאצליח להישאר עד הבחירות ועכשיו היא נתנה לי סיבה נוספת להגיע.
היום שיתפתי את אחיות שלי בכך שאנחנו מתחילים להערך לוגיסטית להגעה ארצה ושאלתי אם אני צריכה לחפש לנו BNB בסביבה. הקישוא ענתה שפינתה כמה דברים "אבל אני יכולה לפנות עוד במידת הצורך. הבעיה הייתה יותר במיטות, לא?".
הברבורה ענתה שגם היא פינתה חלק מהדברים בממד אבל אם יש צורך והיא תדע מראש היא תעשה השתדלות לפנות כמה שיותר מהחדר השני ושבכל מקרה, עוד לא נקנתה מיטה זוגית.
עניתי לקישוא שמיטות זו אכן בעיה, אבל בביקור האחרון שלי בו הייתי לבד, לא היה מקום לכלום ובמשך כמה שבועות חייתי ממזוודת הטרולי שהבאתי איתי. אם נגיע שלושתנו נצטרך הרבה יותר מקום. לברבורה עניתי שהנה, אני מודיעה לה מראש.
כמובן שאבא שלי התקשר זמן קצר לאחר מכן כדי לספר לי שהם עוד לא קנו מיטה ושהוא ידבר עם ברבורה וביקש שגם אני ידבר איתה, למרות שסיפרתי לו רגע לפני שדיברתי עם שתיהן על הנושא. אז הצעתי לו שגם סבתא תדבר איתה, וגם קטוץ. ואמא. ובכלל, כמה אנשים צריכים לדבר איתה על אותו הדבר? פלא שכל תזוזה במשפחה שלי הופכת לביג דיל וסיפור שכולם יוצאים ממנו עם פגועים רגשית. כל עכבר הופך לפיל. לא פיל, דינוזאור.
כך או כך, ברור לי שההתארגנות שמסביב תהיה מעמיסה ומכבידה. במקרה אחד, יש את ההתנהלות המשפחתית בכל הנוגע לפינוי חדרים ורכישת מיטה, וגם בסופו של דבר האירוח הממושך והנפיץ בפוטנציה אצל ההורים. האלטרנטיבה לכך תהיה ככל הנראה יקרה ומעצבנת (כי למה אני נאלצת לשלם אלפי שקלים כדי לבקר בארץ כשאת מקומי תופסים חפצים צוברי אבק בשני חדרים פנויים בבית הורי?), במידה שאצטרך לחפש לנו סידור חלופי.
למרות הנושא המשמח של הפוסט, הטון יצא לי כעוס מהמחשבה על הצפוי בהמשך וגם ובעיקר בגלל שינת לילה קטועה ומקטוץ שלא נמנם היום בכלל ובקושי השאיר לי זמן לעצמי. הוא דורש כל כך הרבה, מעייף אותי ואז שולח חיוך ממיס וחוזר חלילה. הוא מקסים ומעייף בו זמנית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה