מכירים את זה כשמתקשרים למישהו, שבערך לכל המשפחה שלו יש את אותו הקול ולכן גם כשאתם שומעים את קולו של המבוקש, עדיין אתם שואלים תוך כדי הרגשת טמטום קלה אם האדם נמצא?
זה קרה לי כמה פעמים עם קרפלך. יש לה אחות גדולה שלשתיהן קול דומה עד מאוד.
בפעמים הראשונות תמיד הייתי מבקשת את קרפלך, עד שחשבתי שאני מבדילה ביניהן, ואז שכשהתקשרתי ואחותה ענתה לי, שאלתי בהיסוס "ק.. קרפלך?" והיא הייתה מבקשת להמתין והייתה הולכת לקרוא לאחותה הצעירה.
הרגשתי כ"כ טיפשה אז, זה היה נשמע כאילו אני אפילו לא יכולה לבקש כמו בן אדם נורמלי את הרשות לדבר עם קרפלך, אלא הייתי חייבת להגיד רק את שמה כמו איזו עולה חדשה מצ'צ'ניה שלא יודעת מילה עברית.
אבל הבעיה נפטרה, אחותה התחתנה ועברה משם.
אי שם לפני קצת פחות מארבע וחצי שנים, בעודי זיינוקית מתחילה, התקשרתי במוצאי שבת אחת אל חברתי חינה, כדי לשאול דבר מה, ככל הנראה בקשר לשיעורי בית שניתנו (הייתי אז חננה מאוד גדולה).
זאת הייתה הפעם הראשונה שהתקשרתי לחינה אי פעם, ופחדתי מהאפשרות שאני אתבלבל בין הקול שלה לבין הקולות של שאר דיירי הבית.
אזרתי אומץ, וחייגתי את המספר שלה.
קול ענה לי. קול שהייתי בטוחה במאת האחוזים כי הוא שייך לחינה:
חינה: "שבוע טוב"
גהה: ~מהססת מעט~ "חינה..?
חינה: "כן סבתא, מה שלומך?"
גהה: ~צועקת, לאחר היציאה מההלם~ "סבתא?! אני לא סבתא שלך!!!"
מהצד השני של הקו נשמע קול צחוק רם, תוך כדי שאני מנסה להבין מה לעזאזל קרה פה הרגע.
לאחר שחינה נרגעה, היא הסבירה לי שסבתא שלה בד"כ מתקשרת אליהם במוצ"ש, וגם היא לא מבדילה כ"כ בין הקול שלה ושל אחותהֵ, ולכן גם היא תמיד עונה בהיסוס.
מאז אני ספתא גהה.
איזה מוזר זה להיות סבתא... אפילו תעודת זהות אין לי.
חחחח...כן גם לי זה קורה..ואני תמיד טועה...חחח
השבמחקאצלי מתבלבלים בין הקול שלי לבין הקול של אבא שלי.
השבמחק