בשיעור ביולוגיה, השיעור האחרון של כולם חוץ ממני שיש לי עוד 3 שעות ביוטכנולוגיה אחרי זה, הארלם הודיעה לי בחגיגיות שהיא דיברה עם האיש המקריח והוא יבוא לדבר איתנו בקשר לעבודת גמר לאחר השיעור כל אחת בתורה.
במקור הארלם הייתה נדיבה ואמרה שאני אלך קודם כדי שאני לא אפסיד ביוטכנו', אבל החלטתי להיות חמדמדה איתה ולאפשר לה לדבר איתו קודם כי היא בכלל מסיימת את לימודיה לאחר שעת הביולוגיה (וסתם לא היה בא לי ללמוד....).
וכך סוכם לו העניין, אני אלך לשיעור, וכשהארלם תסיים היא תקרא לי.
למזלי, לא הספקתי ללמוד כ"כ הרבה ורק חינטרשתי קצת באקסל, ואז נשמעה דפיקה בדלת. לאחר שהדלת נפתחה ראיתי פניה הלבנבנים של הארלם שבאו לגאול אותי מייסורי.
הלכתי אל המסדרן ליד החדר מורים, זה שמלא בכסאות ונראה כמו קופת חולים, וישבתי ודיברתי עם איש מקריח.
מקץ שעה של דיבורים, הוא הלך להכין לו משהו חם ושאל אותי אם בא לי קפה או שוקו, ולא האמין לי שסירבתי... אם הוא רק היה יודע שחייתי הלילה על קפה....
לאחר שהמשקה היה מוכן, חזרנו למסדרון ואז גם המורה לביולוגיה, שהיא גם הרכזת הפדגוגית הצטרפה לשיחה. הבעיה היא שהיא התנהגה כאילו היא חברה שלי או משהו, ופעם אחת כשהגבתי על משהו שנשמע לי מעניין די ביבשושיות, היא הסבירה לאיש המקריח משהו "ככה לאה מדברת... בשבילה זה כן התלהבות..."
בעכסה... אפילו לא רוצה להזכר בזה...
רות (המואביה?!) סוף.
אבל עדיין זה עדיף על המורה שלך לספרות, לא?
השבמחקחחחחחחחחחחח
השבמחקלפחות היא משתדלת!
ואין לי פנים לבנבנות!
די!
השבמחקאני לא מרשה לצחוק עליה!
היא כל כך מנסה להיות נחמדה אלינו שזה ראוי להערכה