היא מעשנת

סוף שיעור מ"מ.

שיח מדברת איתי קצת, ואז מזמינה אותי להסתובב איתה ועם סערה וכבש ביחד בקניון, ואמרה שאני אזמין עוד אנשים.

לאחר סבב שאלות, גיליתי שחג'י עסוקה במשמר האזרחי, קרלך עם חברשלה, מנגה בצבא, אחה"צ גיליתי שגם אוזה לא יכולה, ורלי לא רוצה (ובצדק). ככה הגעתי למצב שאו שאני נשארת בבית ביום חמישי, או שאני אצא איתם, למרות שלא כ"כ בא לי, ולמרות שלא ממש ראיתי את כבש מהיסודי.

שיח אמרה שב20 כולם ניצבים בקניון.

בגלל שאני לא יודעת לתכנן את הזמן שלי ואני מאחרת כרונית, רק עליתי לאוטובוס ב20, ואיזה דקה אחרי שעליתי פלאפוני צלצל, ומעברו השני שמעתי את קולה של שיח, שלאחר שיחה קצרה הסתבר שהיא עם סערה, וגם הן כמוני, יאחרו מאוד (הן רק היו בדרך לתחנה).

כשירדתי מהאוטובוס, חייגתי אל שיח שאמרה שגם הן יגיעו בקרוב, כששאלתי אם לחכות להן בתחנה, היא אמרה שאני אכנס כבר לקניון וארגיע את כבש, שכנראה כן הגיע בזמן.

אקצר את התהליך ואומר שלא מצאתי אותו אז החלטתי להסתובב לי קצת בקניון, עד שגיליתי את שלושתם יחדיו.

כבש החליט שהוא רעב, אז הבאתי לו סוכריות קופצות.

אקצר שוב (כי זה סתם היה מסריח): שיח אכלה צ'יפס במקדונלד, ואח"כ כבש אכל איזה סנדביץ' והמלצרית הרוסיה באותו המקום החליטה לפנות אלי ברבים ("ומה תזמינו?").

בגלל שהוציאו חלק מהספסלים שהיו בקניון ולא היה ממש איפה לשבת, שיח החליטב שנשב בתחנת אוטובוס.

יצאנו לתחנה, וכבש שיח ואני התיישבנו על הכסאות. סערה התהלכה לה בצד התחנה.

בהתחלה חשבתי שהיא מדברת בפלאפון, אבל אז שמתי לב שהיא בכלל לא מדברת, אז שאלתי אותה למה היא לא יושבת איתנו, והיא ענתה "כי כבש לא אוהב את הריח".

פתאום שמתי לב לענן קטן של עשן שהתפשט ליידה, וכשהיא ישבה על המדרכה מולי, חבילת הסיגריות בצבצה לה מהכיס.

הייתי בהלם.

אני למדתי איתה ביסודי מכיתה ד', ובתיכון היא הייתה איתי בשכבה. אני לא האמנתי שעם כל התעמולה של היום מישהו עוד יתחיל לעשן בכוונה, בידיעה שעם כל שכטה הוא מקצר לעצמו עוד ועוד את החיים... והכי לא האמנתי שדווקא היא...

אבל, מי אני שאדבר... כבר חכמים ממני אמרו "חיה ותן לחיות"