שבי מכה שנית

מחר הסעודה, מה שאומר, שחוץ ממבחן בביולוגיה, כל היום היה חופשי.

רוב היום, בילינו על המגרש (וגיליתי שהבטן של קרפלך מאוד נוחה!), ואפילו פתחנו מחדש את הפרצה בעזרת קאטר מעוטר נצנצים שהארלם הביאה.

הבעיה היא, שלא הרגשתי מי יודע מה כמו שצריך. וזה לא שהייתי חולה, פשוט לא ישנתי בלילה הקודם בניסיון נואש להכין "חבילה עוברת", כ"כ נואשת שמלבד בקשת עזרה מרלי- דבר לגיטימי לחלוטין, אני גם שאלתי כל מיני אנשים בצ'טים.

בד"כ בימי ראשון, כולם לומדים עד סביבות 13:30, ואני עד 16:00 בגלל ביוטכנולוגיה, אבל הפעם בגלל השינוי הגדול במערכת השעות, גם ביו' התבטל, ככה שגם אם היינו נשארים כל הזמן לעזור בהכנות, היה נשאר לנו כשעתיים וחצי חופשיות עד שהאוטובוס היה אמור לצאת ליום העיון של המבלל בנושא ציר פילדלפי.

כשהגענו, התחלקנו לקבוצות של שבע, שלכל אחד מהשבע הוא מייצג מדינה מסויימת בעלת אינטרסים מסויימים.

אני הייתי ארה"ב, ד' (תחליט אתה על כינוי) היה ישראל, ועוד כמה שאני לא מכירה היו מצרים, פלשתין, רוסיה, האו"ם, ומדינות אירופה או משהו כזה.

בסוף הזמן הניתן לדיון, כל קבוצה הייתה צריכה להגיד לשאר הקבוצות לאיזה תוצאות היא הגיעה.

ההתרחשויות אצלנו קרו בערך ככה: ישראל הייתה בעד נסיגה מהציר, וארה"ב שאחד האינטרסים שלה הוא לחזק את ישראל, שיהיו כנציגים של ארה"ב במזה"ת, חתמה על הסכם עם מצרים שארה"ב תתמוך במצרים כלכלית אם מצרים תהדוף את העברת כלי הנשק בין עזה למצרים דרך הציר. הפלשתינים כרתו ברית עם רוסיה שתביא להם נשק דרך הים, ואני החלטתי להשתמש בבת בריתי מצרים כדי לשגר משטחה טילים שיירטו את הספינה עם חומרי הנפץ, וככה בעצם פתחתי במלחמת עולם.

נחמד, לא?

לאחר הסבר בין קבוצתי על התוצאות שקיבלנו שערך מעל לשעה, הייתה הפסקה של כרבע שעה במהלכה ניתן היה להחליף את הבגדים לתחפושות. לבשתי את תחפושת שבי משנה שעברה, וכמעט כל הנוכחים התלהבו ממנה. וחלק אפילו צילמו.

אז הגיע הזמן למסיבת פורים, שבגלל שחל בה הרבה בלבול ובלאגן, כללה רק את החבילה עוברת המעפנה שלי. הבעיה היא, שמהר מאוד אנשים הפסיקו להתעניין במשחק עצמו, ופשוט פתחו את השכבות אחת אחרי השניה תוך כדי ניסיון נואש להבין את הכתוב (הכתב שלי לא עד כדי כך לא קריא!), אח"כ גם ניסוינית הקריאה פחתו, וערמה של נייר עיתון נאגר על הרצפה, בזמן שאישקירח דיבר. אישקירח ועוד אחד מזגו לכולם "פנטזיה" שכזאת, או איך שלא קוראים למשקה המוגז הזה, והוא ביחד עם מעל ה30 שעות ללא שינה עשו את שלהן:

כשחיכינו לאוטובוס שיחקנו עם עוד כמה חיילים בוגרי המכללה ב"פינוקיו", עשינו את ה"הוקי פוקי", ועוד כל מיני שטויות.

כשחזרנו בדרך חזרה אני מלמלתי, שרתי, צעקתי כל מיני שטויות. אפילו עשיתי את עצמי מתעצבנת על מישהי בצורה נורא משכנעת- נראה לי, למרות שזה היה על דבר שטותי ("מה זאת אומרת אין לי האנג אובר? ומאיפה לך שאין לי? מאיפה את בכלל יודעת מה אני עושה עם הזמן הפנוי שלי שאת יודעת שאין לי האנג אובר?!?!").

כשירדנו אני הארלם ומ' מזוקן, בלבלנו עוד קצת לכולם בשכל (ובזמן של הכמה דקות מועטות אלו הוא הספיק לרמוז שאני נראית אנורקטית).

ואז חזרתי הבייתה וראיתי את הכמה דקות האחרונות של אינויאשה. זהו.