בלון אדום

סוף שעה ראשונה.

המורה אמר שאולי הוא לא יהיה פה בשעה השניה כי הוא צריך להיות איפשהו. אחרי התפילה כשראינו שהוא באמת לא מגיע, הלכנו קרפלך ואני לשבת על הדשא, וכששם גיליתי לתדהמתי שמחקו את השם שלי שכתבתי על העץ, ואיכשהו גם החריטות של קרפלך נעלמו... מישהו בהנהלה מאוד משועמם.

לאחר כמה דקות גם חג'י הצטרפה. זיבללנו בשכל לזמן מה, עד שחג'י מצאה בלון אדום בלתי מנופח בצורת לב אדום בכיס שלה. שיחקנו איתו קצת, עד שהשתעממנו והחלטנו לחזור לכיתה, כשבדרך גילינו שהשיעור השני כן מתקיים.

אני וחג'י החלטנו לוותר עליו, ובמקום זה החלטנו למלא את הבלון במים להעיף אותו על מישהו, ולצחוק בקול גדול בזמן שהוא רטוב. או כמו שזה נקרא בפי העם- "בלון מים".

התיישבנו על הספסל והבטנו בעוברים והשבים תוך כדי הירהור בקורבנות פוטנציאליים. אפילו התייעצנו עם קישוא שבמקרה הייתה שם.

 "הסתכלי עליהן, נראות כמו שתי כבשים שחורות" אמרתי לחג'י והצבעתי לכיוון שורטי ושיער- שתי תימניות עם המון אממ שיער, שישבו ליד עמוד במרחק כמה מטרים מאיתנו. חג'י ראתה את זה כהזדמנות וכיוונה את הבלון לכיוונן. שיער שמה לב לרוע, וסימנה בידה שתזרוק. חג'י חייכה חיוך מרושע והעיפה את הבלון, שהתגלגל וקפץ על הרצפה כמה פעמים והגיע קרוב לשורטי כשהוא אמנם מלוכלך בקצת חול ואבק, אך בהחלט שלם.

שורטי הרימה את ראשה והביטה בנו בתדהמה, החליפה צעקות הדדיות עם חג'י, וללא אזהרה, תוך יצר נקמה, קמה לכיוון הבלון. אני שחששתי לגורלנו, הרמתי את ישבני מהספסל ורצתי אף אני לכיוון הבלון.

אך אויה! שורטי הגיעה אליו לפני. המזל הוא, שזה התפוצץ לה ביד.. חה חה חה.

---

בצפרנו הדוס החליט שכל הבצפר יסיים היום מוקדם, חוץ מהשביעיסטיות, כדי שיהיה מקום לכל תלמידות השביעית המיובאות מרחבי גוש דן, ולקיים "כנס" (פחח איזה מנהל אומו..) בנושא שירות לאומי.

כיבוד קל בספריה- גנבתי איזה 7 טרופיות ולקחתי גם קשים, וגם קרפלך לקחה קשים.

במשך השעה שעתיים-הראשונות שעברו נורא לאט, היה נאום פתיחה של המנהל המפגר שלנו, עוד איזה זיבול שכל של מישהי שדיברה על שטויות, והרב הידוע ההוא ששכחתי איך קוראים לו, שאני מניחה שאמר דברים לעניין ושאני פשוט פספסתי אותם.

בגלל שהיה לנו משעמם והיה לנו עודף של קשים, התחלנו לתקוע אותם בתלתלים של ילדהצמחונית שישבה לפנינו. וגם תקעתי כמה בשיער מאותגר התלתלים שלי.

לקראת סוף בלבולי השכל הראשוניים, קרפלך הגניבה לאוזני שמועה שיש בסוף האולם שבו ישבנו המון סנדביצ'ים, ולקראת סוף הזבלולים הפקידו בידי את המשימה לרוץ לסוף האולם ולקחת לכולם.

על סלסלה אחת היה כתוב "ביצים". איכס.

על סלסלה שניה היה כתוב "טונה". אממ אולי.

על סלסלה שלישית היה כתוב "אבוקדו". אממ קשה להחליט...

בסוף כשראיתי שהאנשים מתחילים להגיע כבר, לקחתי איזה 7 סנדביצ'ים עם טונה, ועוד אחד עם אבוקדו.. רק למקרה שאני אתחרט. פתאום שמעתי את הקול של תפוזינה הרמוסה קלות מאחורי שממלמלת ספק לעצמה ספק לי "קחי גם טרופיות.. זה יותר חשוב". עליתי על הספסלים שבאולם והלכתי לכיוון היציאה, תוך כדי חיפוש חברותי בין ההמון הזועם.

 הבעיה היא, שאנשים חשבו שזה כנראה נורא מצחיק שכמעט צפלונה שכמותי מחזיקה בידה 8 סנדביצ'ים. חלק אמרו לי "בתאבון", חלק שאלו אם אני רעבה, ומישהי אחת שאלה בתמימות אם אני מחלקת אותם...

כשסופסוף הן יצאו, גם הן צחקו על כמויות הסנדביצ'ים שאחזתי.

בסוף התגלה שהאבוקדו היה בכלל ביצים, ועל אף שהסנדביצ'ים היו די בסדר, חינה גילתה שיש בתוך כריך הטונה גם מיונז, שזה קצת מבאס כי אני אל אוהבת מיונז, והפסקתי לאכול רק בגלל שזה נהיה איכסה מבחינה פסיכולוגית.

בחלק השני סתם גרמתי לפסיכולוגיות האלה או מה שזה לא היה לחשוב שמשהו לא בסדר איתי.. זה כיף!

---

בערב סתם הלכתי עם אוזה ובנדודשלי לקניון ההוא... היה קצת מיובש אבל נחמד.

בסוף מנגה באה עם חג'י לאסוף את אוזה מליד הארלם שהחליטה גם להצטרף אלינו, ודיברנו קצת כולם...

זהו.