תביאו לי טישו ליומולדת

שבת.

קבעתי עם הארלם ואחשלה חוזה (או "חוזה מנקה האסלות השקסי" בשמו המלא) בבית כנסת ליד הבית שלהם.

התלבשתי בערך ההפך מאיך שאני הולכת תמיד (חולצה נורמלית, חצאית קצרה, נעליים חגיגיות ועם שיער אסוף בניגוד לחולצה מעפנה, חצאית ארוכה נעלי ספורט ושיער פזור), ויצאתי מהבית.

כמחצית מהמפגש התקיים על ספסל ליד הבית שלהם עד שאיזו שכנה אחת מקומה ראשונה פתחה את החלון ואמרה "ילדים, תהיו בבקשה בשקט... או שתלכו מפה"..

אז החלטנו ללכת לגן פיראטים, נורא עצוב מאיך שהוא כבר לא כמו פעם וסתם שהוא נראה לי הרבה יותר קטן. לקראת סוף הערב הארלם עצרה את קצב הליכתי ואמרה כשפניה הופכים למעט אדומים וחיוך מפודח מרוח עליהם "גהה, יש לי משהו להגיד לך, אני מקווה שלא תעלבי" היא שינתה את הבעת פניה וחייכה חיוך קטנטן וספק חמוד ספק מרושע "את נראית היום פשוט.. כוסית!!"

מוסר ההשכל הוא שכשערס קורא לך כוסית (הכי קרוב שקראו לי זה היה "מלכת הארמון" כשקברתי את עצמי בחוף שנה שעברה) זה מרתיע במקצת אבל עוד סביר, כשאחת החברות הכי טובות קוראת לך כך, זה אממ לוידעת, משהו אחר.

אחלה מוסר השכל, לא? -).

---

כולם התלבשו והתחלנו ללכת לכיוון ספתאשלי.

אחרי הליכה של בערך 10 דקות בקצב של המשפחה שלי, החלטתי שהם הולכים לאט נורא וזה מעצבן, אז החלטתי ללכת בקצב שלי ושיגיעו כבר אח"כ.

כשהגעתי דודהשלי כעסה עלי שאני כבר יותר גבוהה ממנה, ותירצה את זה בנעליים הדי גבוהות שנעלתי. אחריה השכנה הנורא-אופטימית-ותמיד-רואה-את-חצי-הכוס-המלאה של ספתאשלי ראתה אותי והעירה לי על שלל דברים "יוו איזו גבוהה את... יוו איזו יפה את.. את עוד תתחתני מהר!" מזל שהייתי עוד קצת סמוקה מהדרך...

עוד אחת שהתלהבה זו הייתי אמשלי, שבמשך כל הערב הזכירה לפחות 4 פעמים את העובדה שכבר קיבלתי צו ראשון.

אפיקומן.

בד"כ יש 3 אפיקומנים, אחד של אבשלי, אחד של דודשלי, ואחד של הבן של השכנה.

אצלנו זה גם עובד הפוך, שכן אצל רוב האנשים אב המשפחה הוא זה שמחביא את האפיקומן והמוצא- זוכה, בעוד שאצלנו הילדים מחביאים את האפיקומן ומשחדים את אב הבית במתנות.

בכלליות, האפיקומן של דודשלי הוא זה שהכי שווה, הבעיה היא רק שעכשיו הבן שלו מספיק גדול בשביל להחביא, אז האפיקומן הזה נועד לו (וכשמורדוך מצאה אותו דודהשלי כעסה עליה..). הבן של השכנה ויתר על שלו, ואבשלי, שישב לידי תכנן ללכת בעקבותיו, הוא לקח את האפיקומן שלו, הביא לי ואמר "עזבי אותי גהה... אני מוותר על שלי".

אחיות שלי שיודעות שאני תחמנית לא קטנה כשזה מגיע לאפיקומן שמו עין עלי מאז, ולא שמו לב שהחבאתי את האוצר מתחת לשולחן, וכשהן הלכו לשחק עם בני הדודים שלהן (וגם שלי, למען האמת) החבאתי את זה בקופסה כזאתי של תריסי הגלילה, עד לשעה שבה דורשים את הכופר. בסופו של דודשלי הביא לכולם אפשרות בחירה בין דבר מעפן שכזה איפשהו בקניון ארנה, או משהו מגנייייב אחר. לקחתי את הדבר המגניייב האחר. וויפי!

מאבשלי לא קיבלתי עוד כלום נכון לרגע זה, אבל אני עוד אסחט אותו במשהו...

סתם קטע יצירתי של בנדודשלי בן 5:

איפשהו באמצע הסדר, דודשלי התחיל לשיר "יומולדת, חגיגה נחמדת.." הסתכלתי על הנוכחים ולא הבנתי למי הכוונה, כששאלתי אותו הוא אמר שעוד מעט יומולדת לשכנה של ספתאשלי. בנדודשלי בן 5 התלהב ושר "יומולדת, חתיכת נזלת".

אולי מיותר לציין, אבל בקושי רב הצלחתי לשמור על המים שהיו בפי מלהתפרץ בפרבולה על הסובבים.

הי הי.