"קומי כבר 7:20!" אמשלי צעקה מעבר לדלת חדרי. כאילו היא נביא זעם שמודיע על הסוף המר, שהוא בעצם איחור לשיעור ראשון... רק חבל שהיא התעוררה בדיוק שניה לפני שהיא התחילה לצעוק ברחבי הבית.
טוב.. אז באמת איחרתי. אבל זה היסטוריה! אז לא איכפת לי.
בהפסקה, גיליתי שבשיעור הבא, יש מבחן. "מה?!" הזדעקתי "איך זה שאף אחד לא הודיע לי?!?!?" מסתבר שזה רק אנסינים... פיו.
סיימתי את שני האנסינים די מהר, ואפילו קרפלך מחאה לי כפיים ממקומה, אבל אחרי שהגשתי המורה הפנתה את תשומת לבי לעובדה שלא מילאתי את הדף האחרון... אופס.
בהפסקה שבאה לאחר המבחן, חג'י הודיעה לי שבסוף ההפסקה כל בנות המבל"ל צריכות להתייצב בחדר מורים, ושהפילו עליה את המשימה למצוא את הבנות ברחבי בצפר ולבשר את הבשורה, אז אני צריכה לבוא איתה (עם חג'י לא מתווכחים!).
בין צווחה של בנות 5 יח"ל מ"מ, לבין צרחה של מגמת כימיה (משהו בנוסח "ראית? הורידו לנו גלגולי אנרגיה" ~צווחה מחרישת אוזניים המתלווה לקפיצות ונענוע ידיים מסיבי~), מצאנו את הבנות הסוררות, שחלקן אפילו לא התייצבו כנדרש.
עצם כל ההתכנסות היה כדי לקבוע מה יהיה מחר- מסיבת הסיום של המכללה שלנו.
אחת מביאה אוכל.. אחת בקבוקי שתיה... ואחת סלטים... ורק גהה אחראית על כנפיים, שירון, והבאת גיטרה.
בגלל שהמורה התלהבה מהרעיון שאני הביא את הגיטרה- הלוא היא "סטלה", ישבנו אני הארלם והיא החדר מורים וחיפשנו אקורדים של שירים עבריים. ככה עברו להן שעתיים... שעתיים של ביולוגיה!! וויפי!!
בסוף המפגש עם השאלות על הביוטופ לא התקיים כצפוי, כי המורה הייתה אמורה ללכת לאישו הלוויה... ובמקום זה נקבע שאלות מחר על שיעור חנ"ג.
הלכתי לכיתה, שם תפוזינה לומדת אנגלית וברברתי לה קצת את השכל, וא החלו להן שעתיים של ביוטכנולוגיה.
למזלי אלה היו רק שעתיים, חשבתי שזה אמור להיות שלוש... איזה טופי קופי סבא ר(ו)פי.
כבר הגעתי למקום המיועד, וניצבתי עם הפנים נגד כיוון הרוח כדי ששיערי הפזור לא יעוף לי על הפנים.
כשהוא הגיע, נסענו לכיוון הבצפר שלו במונית, ורצנו בגשם וברוח, הוא עם מטריה שבורה וחולצה קצרה (הוא טען שלא היה לו קר), ואני עם שושנה יפה שכזאת שהוא הביא, שקיוויתי שלא תהרס בגשם.
ההרצאה שלו הייתה מעניינת ביותר, וזאת על אף שהוא לא מרצה בעל תארים של אני לא יודעת מה, ולא היה איזה 20 שנה בחיל הבש"כ (בלבולי שכל).
היה גם קטע מעט "טרה נוסטרה" שכזה.
ערב נחמד ומהנה לכל הדעות- דעתי בלבד...
הארלם חיכתה לי בתחנה. דיברנו קצת, ואז התקשרתי לאבשלי שיבוא איתנו ונקנה יחדיו כנפיים למסיבה של מחר.
כשסיימנו שם, אבשלי קנה לי שווארמה כי רציתי, ולהארלם כי היא לא רצתה והוא אוהב להכריח אנשים לאכול...
אחרי ששיר הסיום של"אינויאשה" נגמר, דיברתי עם חג'י בטלפון איזה שעתיים, והשיחה הייתה מלווה בצחוק, דמעות ובכי (מרוב צחוק ונוסטלגיה).
אני אוהבת אותך חג'י!!
דברים שאני צריכה לעשות:
*לדעת איך מייבשים פרחים, ולייבש בימים הבאים את השושנה...
*לכתוב פוסט על הסיפור המאוד מצחיק שחג'י הזכירה לי.
*ללמוד לתושב"ע... קקי!!
יאמי...שווארמה! :-)
השבמחק^_^
השבמחקופשוט לוקחים את הפרח ,שמים אותו בין שני ניירות סופגים, מכניסים לאמצע ספר עבה במיוחד ומחכים איזה שבוע שבועיים.
את חמודה ^^
השבמחק