מתקפת חינגות!

"תגידי, את בכלל בטוחה שזאת הדרך הנכונה?"

"כן נו סמכי עלי".

אני שונאת שאנשים אומרים לי את המשפט הזה, במיוחד כשמדובר על הגעה לכל מיני מקומות.

אחרי שעשינו סיבוב בכל העיר, באמת הגענו בסוף לקניון כמו שהיא הארלם הבטיחה.

הלכנו לגלידריה, וקנינו גלידת קפוצ'ינו (חסרת קצפת, כבר כמה חודשים שהם שוכחים למלא את המיכל שלהם) לי, ופרוזן יוגורט לה, והתיישבנו על יד השולחן הקבוע שלנו תוך כדי פליטת אנחה.

הדרך לכאן בהחלט הייתה ארוכה, והעובדה ששלוש חנויות ספרים היו סגורות (זה היה יום שלישי) ולכן לא השגתי את הספר הכ"כ נחוץ לי לבגרות עשו לי את שלהם.

מיררתי קצת על מר גורלי והיא נתנה לי את הספר שלה עד למחר, ומחר נלך שוב לחנות. וויפי.

"בא לך ללכת לתל השומר? יש שם ברגר קינג.. והצ'יפס שלהם פשוט חלומי".

"אבל.. אבל..." גמגמתי "צריך ללמוד מתמטיקה, זה מאוד חשוב".

"את צודקת"

המשכנו לאכול בשקט כמה דקות.

"נו אולי נלך בכל זאת?"

מתמטיקה זה חשוב! אבל... נזכרתי שלא אכלתי היום כלום, וממילא מתמטיקה זה זיפת... לא עמדתי בפיתוי.

"יאללה, בואי".

כשיצאנו מהקניון ניסיתי לעודד את עצמי בכך שממילא אני אמורה ללכת לזימון של הצו הראשון עוד איזה חודשיים ואין לי מושג איך מגיעים לשם. התקשרתי לאבשלי והודעתי לו ברשמיות מהולה בגאווה על יעד הנסיעה, וגם אותו ניסיתי לשכנע שזה נורא חשוב.. שאני לא אלך לאיבוד ביום הזימון עצמו, חס וחלילה.

הגענו לשם, והזמנו שתינו ארוחת כנפיים, ולמרות שבהתחלה אחזתי את הכנפיים עם מפית, החלטתי שזה מעצבן מדי ועברתי לאכול כמו בהמה- עם הידיים. אבל זה בסדר, הארלם אמרה שזה לא מפריע לה (נכון...), וחוץ מזה שגם היא התנהגה במוזרות כשכל הזמן פחדה שיצוץ לה איזה רופא שהיא מכירה ויחשוב שהיא נוהגת להסתובב כאן גם בזמנה החופשי, או שהיא סתם מוזרה.

שירותים.

הארלם פקדה עלי לשטוף ידיים מהאוכל, שטפתי וניצלתי את המעמד בכך שהתחלתי לנפח בועות סבון ענקיות כמו שאני בד"כ עושה בשירותים של מקומות ציבוריים.

הבועות הפעם לא החזיקו מעמד הרבה זמן- הארלם פיצצה אותם בחדווה תוך כדי התלהבות "יו! כשאני מפוצצת , זה עושה קול קטן כזה".

צריך כבר להתחיל לזוז הבייתה.

"אממ למה אין פה ניירות? אני רוצה לנגב את הידיים.."

מסתבר שערמת ניירות עמדה ממש לידי ולא שמתי לב.

הפוסטמה צחקה עלי, ולכן נהגתי כבוגרת, ולקחתי נייר, הרטבתיו, והשלכתי עליה.

(המתקפה הזאת, אשר במקור נקראה בפי "בלוחצה", שמקורו כנראה בקול שנוצר כאשר הנייר הרטוב פוגע בדבר מה, קיבלה בסופו של דבר את השם היותר קליט וחינני שהארלם הדביקה לו- "חינגה", אשר המקורות לגבי שמו אינם ידועים לה.)

היא הסתכלה עלי המומה, ולא נשארה חייבת.

 וככה התחילה לה קרב חינגות מיניאטורי, שבסופו הארלם הפסידה- כי אני בניגוד אליה, גם הצלחתי להתחמק מאותן פיסות לחות.

כשעלינו על האוטובוס, הארלם שמה לב לפתע לכתם מוזר על מכנסיה.

"תריחי את זה שניה ותגידי לי אם יש לזה ריח של קולה".

"אין לי מושג איזה ריח יש לקולה, וגם ככה את יודעת שהאף שלי מקולקל ואני לא מריחה".

"נו בבקשה? אני לא מגיעה לשם". היא ביקשה וניסתה להתקפל ולהגיע עם האף לאיזור המוכתם.

"תעזבי אותי, אני לא דוחפת את האף שלי לירכיים שלך!"

אחרי שירדתי מהאוטובוס ונפרדתי ממנה, התחיל להיות לי משעמם, אז התקשרתי להציק קצת לחג'י. דיברתי איתה קצת, ושמעתי ברקע גם את רלי.

"איפה אתם?"

"בבעיות תנועה". יופי, לפחות מישהו לומד..

"התכוונתי איפה אתם פיזית.."

"אה, חחח. אנחנו בג'קוזי, מה זה עניינך?"

"אז איך המים לא נרטבים לכם?"

באמת שהתכוונתי לשאול על איך זה שהדפים, או הספר לא נרטבים להם, וקיוויתי גם שהיא לא שמעה את השאלה התמוהה, אבל היא שמעה... וצחקה עלי.. ושחזרה לרלי את השיחה. יופי לך.

כשהיא שמעה איפה הייתי,היא כעסה עלי, גם כי חשבה שקניתי עם הארלם מאפים, וגם בגלל שמסתבר שמתל השומר יש קו שמגיע עד אליה ושאני סתומה שלא באתי.

אמרתי שלא היה לי מושג לגבי הקו הזה, ובכלל הלכנו לקנות ברגר קינג.

"קניתם ברגר קינג? זה אפילו יותר נורא ממאפים! אני כל היום רק אכלתי לחם מגעיל כזה עם חומוס..."

בערב קיבלתי טלפון מהארלם.

"זוכרת את הכתם המסתורי שהיה לי על המכנס?"

"נו?"

"אז אני יודעת מאיפה הוא..."

"ספרי לי".

"אחרי שנפרדנו, חיפשתי איזה משהו בתיק, והרגשתי שרטוב שם. 'בבקשה שלא נשפכו לי המים בתיק', התחלתי לחפש מה זה וגיליתי שם חינגה! ואז נזכרתי שבאמת לקחתי איתי חינגה אחת ותכננתי לזרוק לך אותה לתוך החולצה או משהו, שאולי ניצחת בקרב אבל לא ניצחת במלחמה..."