הסתכלתי לשמאלי, וראיתי שצלחתי התרוקנה.
"אבא, נכון שאתה חותך לי עוד אבטיח?"
"לא רוצה"
"אבא... נו בבקשה?"
"לא"
הגיע הזמן לתוכנית ב'!
"טוב.. בסדר אל תחתוך.. אני הרי זאת שתסבול מתת תזונה..... אחחח אני כבר מרגישה את המחט של האינפוזיה בוריד.." אמרתי בפולנית, ועשיתי קולות 'איה כואב לי' תואמים.
אבשלי כבר הרגיש להתחיל רע עם עצמו "סעמק איתך! את לא יכולה לחתוך לבד?! אני רוצה להתרחץ!"
ניסיתי להסביר לו שאני לא יכולה לחתוך לי חתיכה כי זה ינזול לי על המקלדת, ולחתוך ככה לחתיכות אני לא יכולה כי אני עקומה.
הוא עוד לא השתכנע מספיק.
שוב התחלתי למשש כלי דם, ולעשות קולות כאב קצת יותר אמינים, קישוא הפוסטמה כנראה החליטה לעזור לי ודילגה לה לכיוון חדרה תוך זמר עליז "מי שלא שותה בפה שותה בוריד..."
המשימה הושלמה, אבשלי מילא לי את הצלחת!
מה חבל שעד שכתבתי את הפוסט הטיפשי הזה, היא שוב התרוקנה...
חחח, את אוהבת למתוח גבולות של אנשים, אה?
השבמחקרק אותי מדכאת העובדה שהספירה לאחור בכניסות שוב נקייה? זה מפחיד להתחיל הכל מחדש...
חחחחחח כפרות (:
השבמחקאת מותק.
אצלי זה ההיפך, רודפים אחרי עם אוכל רק כי כשהייתי קטנה הייתי וואנאביאנורקסית. אז עכשיו הם כל הזמן שומרים שאני אוכל טוב למרות שאני כבר שמנה, עלי נכתב הפתגם: "אל תפריעו לה, היא אוכלת!!"
השבמחקאח"כ אל תתלונני שהוא מכריח אותך לאכול... (פולניות עובדת לשני הצדדים)
השבמחק