בָאסם בַאָסם

לאחר היסוסים קלים מצדי, והצהרות נחרצות שנתרככנו בסופו של דבר מצד אבשלי שלא הסכים לי ללכת כי חשב שאני הולכת רק כדי "להסתלבט" (בטח התכוון לסוג של פעילות הקשורה בסמים), החלטתי ללכת לתיקון שבועות עם רלי וקרפלך.

מקום המפגש היה בעירייה של החור בו קרפלך מתגוררת, בשעה 23, ורק במזל הגעתי לשם בזמן, וזאת כנראה רק בגלל שלבשתי חצאית קצרה שלא הגבילה את צעדיי.

התחלנו ללכת לכיוון האוניברסיטה, איפה שתכננו ללמוד, כשבדרך עבר לידנו ואן, שנעצר ומתוכו קפצה אוזה.

"אוזה?! היי מה קורה..? מתי אני באה ללמד אותך ביולוגיה? את פנויה כל מחר? יופי, אז אני כבר אראה אותך." לפתע גם מנגה קפצה מהאוטו. החלפתי איתה כמה מילים, עד שבסוף היא חזרה למכונית, למרות שאבשלה ניסה לשכנע אותה ללכת איתנו לתיקון שבועות (במלעיל).

המשכנו לעבר האוניברסיטה, חיפשנו לנו נוח ללמידה, ולכשמצאנו, קרפלך הוציאה את התנ"ך ופנתה אל רלי "עכשיו תלמד אותנו איוב".

"איוב? זה בכלל לא בחומר לבגרות!" שאלתי בתמיהה "נכון, אבל היום זה חג מתן תורתנו וצריך ללמוד קודם תורה לשמה, ורק אחרי זה שלא לשמה". או במילים אחרות, רק אם יהיה זמן ובטוח שלא יהיה, כי נהיה מדי מסטולים, נלמד לבגרות.

"אולי אני אכין לנו קפה קודם?" שאל הרלוש, וקרפלך הסכימה. הוא הכין לי ולו קפה טורקי (שטעמתי אתמול לראשונה בחיי, וגיליתי שהוא גם מגעיל וגם עושה לי כאב בטן) ולקרפלך קפה נמס. כשסיים הוציא ספרון שכזה, והתחיל להסביר מה קורה בספר ההוא בכלליות.

ישבנו שם זמן מה, עד שקרפלך החליטה שהיא צריכה לשירותים. היעד הבא- הבית שלה.

אני ורלי ישבנו בלמטה של הבניין שלה, וכשהיא שבה היא הביאה לנו עוגת גבינה יאמי יאמי שהיא הכינה, שגם הפסיקה לי את הכאבים.

עכשיו היה תור קרפלך לחכות יחד איתי לרלי, שגילה שיש בית כנסת ממש קרוב לקרפלך, והחליט ללכת לנצל את הכיבוד הקל שבטח יש שם, ולהכין לעצמו קפה.

כשחזר, הלכנו לשבת על ספסל ליד הבית כנסת של קרפלך ודברנו קצת על שטויות, ואחרי שרלי רצה ללכת להכין עוד קפה, קרפלך התחילה איתו במשא ומתן שהיה מבדר מאוד לשמוע.

"אסור לך לשתות יותר קפה... זה לא בריא!"

"זה כן.."

"טוב, אז אם אתה שותה עוד כוס הלילה, אתה צריך לשתות עם זה 4 כוסות מים!"

"לא רוצה!"

תגיד תודה שאני לא אומרת לך לשתות 8 כוסות על שתי כוסות הקפה שכבר שתית.."

וכך זה נמשך איזה חצי שעה.

התחילה לנשב רוח קרה, והיינו חייבים למצוא סגור ומואר מספיק כדי ללמוד בו, והלכנו לנסות את מזלנו באיזור היותר חדש של החור.

בסוף מצאנו את עצמנו בכניסה לבניין גבוה אחד, שם הספקנו ללמוד קצת תורה לשמה, ותורה שלא לשמה.

כשקרפלך ראתה שאני ורלי מתחילים להרדם לה, היא התחילה לחרוז לנו שירים קצרים או משהו מוזר שכזה, משהו על "יפתח המלוכלך" "דורית גפרורית" ועוד כל מיני בסגנון.

לקראת הבוקר, כשכולם היו כבר מחוקים לגמרי, רלי פתאום שם לב שהשמיים מתחילים להתבהר, והחליט שאנחנו חייבים ללכת למקום שהוא מכיר הנמצא בקרבת מקום כדי לראות את הזריחה.

אבל כשיצאנו החוצה היה כ"כ קר.. מזל שמצאנו מפת שולחן תקועה על איזה עץ, ורלי הוריד לנו אותה. בהתחלה קרפלך חשבה שאני נראית כמו משוגעת במפה הזאת, והתנהגותי בהחלט הלמה זאת, אבל בסופו של דבר הקור הכניע גם אותה והיא הצטרפה עלי מתחת למפה.

המקום שרלי הובילנו אליו בהתרגשות היה מן שדה שכזה.

אך התרגשותו מעט שקעה כשהזריחה לא הייתה מרהיבה שמו שציפינו שהיא תהיה, ובכלל לא ראינו את השמש. אבל ראינו כלב (כן, בדיוק, לא ראינו שמש אבל ראינו כלב. איזה טוויסט מפתיע!) חשבנו שהוא בטח שייך לערבי המועסק כדי לטפל במקום הזה, ואפילו חיברנו שיר בסגנון שקרפלך חרזה לנו קודם- "בָאסם בַאָסם" שמו, שחובר אחרי שראינו אור שנדלק בַאָסם בקצה השדה, והתלהבנו מזה שהערבי הגיע כ"כ מוקדם...

כשהלכנו ללוות את קרפלך הביתה, רלי ראה איזו משאים שכתוב עליה "סע- שי" והתחיל להגות את השם במבטא רוסי.. כולנו נקרענו מצחוק.

הגעתי הביתה בליוויו של רלי בסביבות השעה 7, הוא הלך אחרי שגילינו שהכיתוב "הבית של גהה" עוד נשאר.

קמתי רק בסביבות רבע לשמונה (בערב..).

אה, ובסוף גם בכלל לא הלכתי לאוזה... (סורי אוחתי)