יומלדת לי! (וגם למיכאל הנגבי)

אממ אם תסתכלו ברשימת החוגגים היום יומולדת, אם תסלכלו טוב טוב על השם השני ברשימה, אז אולי תגלו שם אחד מוכר.. אממ מי זאת גהה בכלל? או זאת אני! כמה מגניב!

אתמול הלכתי לישון אצל קרפלך.

היה כ"כ כיף! והיה שם את שלושת ההדברים שחייבים להיות בכל סלמפר פארטי קיטשית שכזאת: סרט, הרבה דיבורים (בעיקר רכילות ובנים) ושוקולד.

הגעתי בדיוק כשהסרט "המנסרים מטקסס" התחיל. הוא אמור להיות מפחיד, אבל פשוט יש שם כמה חורים מאוד גדולים.. לא נורא, היה חביב מאוד.

כשהסרט נגמר הצעתי לה לנשום הליום מצמד הבלונים שקישוא קנתה לי ולמורדוך ליומולדת (כדי שזה לא ישתמע שאני כלבה, היא קנתה ארבעה בלונים, אז לקחתי שתיים. פר אינף).

קרפלך, שמעולם לא התנסתה בחוויה המדהימה של ההליום, דווקא נורא התלהבה אפילו אמרה ש"עכשיו אני מבינה למה אצבע מתלהבהת מזה כ"כ..." (הערה: אצבע היא ילדה הנראית ככל הילדות בנות גילי, אך מתחת לפני השטח, כשאף אחד לא רואה, היא בעצם שואפת הליום על ימין ועל שמאל ובעצם היא כבר מזמן מכורה).

צחקנו וצחקנו עם קול צפצפני, וכשההשפעה פגה, התחלנו לדבר הרבה הרבה.

קרפלך הציעה לי עוגה טעימה טעימה. האמת היא שאני לא חסידה של עוגות.. אני אפילו קצת נגד, אבל זה שוקולד, ומעצם היותי נקבה, זה בלתי אפשרי לסרב... ככה שבשעה הזויה באמצע הלילה מצאנו את עצמנו אוכלות רולדת שוקולד שמסתבר שקרפלך הכינה (ישר כוח! הייתי בטוחה שזה קנוי).

חזרנו לחדר וזיבלנו בשכל עוד קצת, עד שנרדמנו, אי שם אחרי השעה 5 בבוקר.

כשקמנו ראינו קצת טלוויזיה עשינו שטויות והרבה טלפונים, עד שהגיעה השעה, ויצאנו לכיוון תחנת האוטובוס, שממנה קנינו אייס קפה שפעם היה יאמי אבל עכשיו הוא קצת מוזר.

באוטובוס נפגשתי עם תפוזינה, ויותר מאוחר גם הארלם וחוזה הגיעו.

שני הדברים הראוים לציון שקרו שם זה שראינו שם מצלמות כאלו, אז התלהבנו, וכשהתקרבנו ראינו שם את רז מאירמן! שנראה מכוער במציאות..

דבר שני הוא שכשישנו לאכול (זתומרת, כולם אכלו, או לפחות שתו קולה ואני היחידה שרק לעסה מסטיק), הארלם נעלמה לאנשהו וכשחזרה היא אחזה בידה שקית דקורטיבית שכזו שעליה התוססו אותיות זהובות גדולות "אפרודיטה".

"דאבליו טי אף?" שאלתי את הארלם ופתחתי את כרטיס הברכה השנוי במחלוקת.

בתוך השקית היה מונח לו בייבי דול צהוב שעליו ציורים של עוגות וקצפת. אי אמנם קנתה לי שנה שעברה בייבי דול ורוד שעליו יש קופיף, אבל הבעיה היותר מרכזית שהייתה בבייבי דול הקודם ונשארה גם כאן, היא שכדי למלא כמו שצריך את הבייבי דול הנ"ל, הייתי צריכה לטחון כמו בהמה ולקוות שזה לא יפול לתחת, או לעבור ניתוח סיליקון פולשני. ובגלל שהרעיון של סתימה בעורקים לא קורץ לי, גמגמתי קצת וקיוויתי שהיא הבינה.

ובכן, הארלם הבינה, והיא הלכה להחליף לי את הבייבי דול, תוך כדי שלטענתה היא סופגת השפלה (-"אפשר להחליף את הבייבי דול הזה למידה סמול?" -"את יודעת שסמול זה מידה מאוד קטנה..") לאותה דוגמה רק בצבע כחול.

היהי יומולדת שמח לי! (למרות שאני חוגגת בעברי.. )

---

וכן שמתי לב שהיה בפוסט הזה המון המון סוגריימים (ריבוי כפול של המילה סוגר, שבד"כ בא בכפול- סוגריים).

---

ובכלל לא עברתי על הכתוב פה, אז מקווה שזה לא נורא מדי..