סדנה אתגרית- היום ה- ||

יום שלישי: אחרי משהו כמו 3 או 4 שעות, התעוררתי אל תוך היום השני של הסדנה.

אל כרית השק"ש שלי חיכה לו פתק חמדמד שעשה לי את הבוקר לחמודי. כששפשפתי את העיניים והתכוננתי לצאת, האישהמקריח ראה אותי מרחוק, והחל לכוון את מצלמת הוידאו שלו לעברי, תוך כדי קריאות "תראו מי קמה... מוציאה את הראש כמו שבלול... מציצה כמו עציץ.." הוא כנראה לנצח יזכור לי את התחפושת מפורים..

התוכנית של אותו היום לא כללה יציאות מרובות, אלא בעיקר סדנאות שהאנשים מעבירים.

הסבירו לכולם את ההוראות וכמה זמן כל סדנה לוקחת, וחילקונו.

קבוצתי ביקרה לראשונה בסדנת ציונות. בתור התחלה, חולקנו לשניים, וכל חצי היה אמור לקרוא קטע מידע על האצ"ל או ההגנה, והיה אמור לכתוב דברים.

ניסיתי להשתתף.. באמת שניסיתי, רק שמצבי הביולוגי הורה לי אחרת, ועד מהרה מצאתי את ראשי שמוט על השולחן, על ידי המקופלות.

מדי פעם התעוררתי וניסיתי להקשיב ולהשתתף במתרחש, עד שאישמקריח קרא לי הצידה, ואמר לי ללכת לישון לשעה.

הלכתי לישון, אפילו שבאמת רציתי להשתתף בסדנאות והכל.

אחרי שעה, התעוררתי כולי מזיעה כמו סומו שעשה ריצת מרתון (או סתם מישהו שמזיע יותר מדי), והצטערתי שלא פתחתי חלון או משהו לפני שעצמתי את עיני.

לאחר כדקה חיצקי עבר ליד האוהל שלי חבט בו קצת ואמר ששלחו אותו להעיר אותי.

הגעתי בזמן לסדנת עזרה ראשונה של התמהוני, שהתחיל בחבישות.

בהתחלה הוא חבש את חג'י ביד, וכשראה שהוא עושה את זה חזק מדי, הסביר שבטעות הפך את התחבושת אישית לחוסם עורקים.. וככה לא צריך לעשות.

אחר כך הסביר חבישות מסוגים שונים, חילק אותנו לזוגות ובחן את חבישותנו. אחת החבישות הייתה חבישה על האוזן, שנראתה מאוד מצחיק על זוגי המתולתל, כשהתחבושת יצרה שקע מבן לשיערותיו.

הוא, ד"א, החליט דווקא להיות מקורי ולחבוש לי את המצח.

אחרי התמהוני הייתה סדנה של חיצקי והמתולתל, שראו שלא ממש היה בא להם להעביר, ולאחריה סיכום מפרך.

בהכנת האוכל יכולת לקבל את תפקיד חיתוך הסלט, צביעת כוסות, או תפקיד לא מוגדר שבד"כ הסתכם בלזוז מצד לצד כדי שתראה כאילו אתה עושה משהו.

בגלל שבצביעת הכוסות היה צריך רק אדם אחד שכבר נבחר מבעוד מועד, ולא התחשק לי לזוז כ"כ, הלכתי על הסלט.

נתנו לי לחתוך את העגבניה, עם סכין לא חד. ועד שכבר הצלחתי להתגבר על זה, מישהו מעצבן אחד טען שזה דק מדי... יופי.

מהמטבח זרוע הצרעות ברחתי די מהר כדי "לייעץ" לצובע הכוסות, או כדי לדבר עם הארלם.

כשסיימנו עם האוכל, הגיע זמן יישום רעיון ההגשה.

הקבוצה של היום הקודם הגישה כאילו אנחנו במטוס, וחג'י החליטה שאנחנו נגיש כאילו אנחנו צרפתים, ולכן פקדה על כולם לקשור את הסמל הקבוצתי שלנו- סרטים כחולים וכתומים, לצוואר, ושנצייר שפם צרפתי שכזה עם עיפרון עיניים שחור שהיא הביאה.

ציירתי לכמה אנשים.. שפמים, כי חשתבי שאני טובה, אבל לסבל ציירתי את זה די עקום.. מה שגרם לו להראות טורקי. חיחי. הוא גם אמר כל שניה "טורקיש" במבטא מפחיד תחתים שכזה.

שיחה משעממת עם שבוי.. לא נפרט עליו.

באותו הלילה, כולם היו אמורים לישון מוקדם, כי התכנון היה להעיר את כולם ב3 לפנות בוקר, כדי לנסוע לירושלים לסביבות ירושלים כדי לצפות בזריחה, רק שבפועל, כמעט אף אחד לא הלך לישון כפי שתוכנן, וגם אלו שכן, לא ישנו יותר מ4 שעות שינה.

ישנו על ספסל אחד, וניהלנו שיחה מבדרת מאוד על שטויות למיניהם, חברשלי הביא להארלם מתנת יומולדת, ופיצית הביאה לה גם כן, אבל גם לי ולחג'י, דבר שמאוד הפתיע את שתינו.

נהיה כבר מאוחר ואיימו עלינו בכיבוי אורות, אז הארלם ואני אספנו חפצנו, ופנינו לכיוון המקלחות.

הדבר לא לקח יותר מחצי שעה, אולי ארבעים ומשהו דקות גג. ככה לפחות זה היה נדמה, אך כשיצאנו, חג'י קלטנו אותנו וצעקה לעברנו "בונא מה נסגר איתכן... שעה וארבעים דקות שאתם שם!".

את הלילה סיימנו הארלם חברשלי ואני באוהל תוך כדי שדיברנו שטויות, אני אכלתי צ'יפס גריל קדוש שאף אחד לא רצה להתחלק בו עמי, ותוך כדי חיכוך רגל מסיבי בחלקה האחורי ובירכיה של הארלם, סתם כי הייתה לי ברגל עקיצה והמכנסיים שלה היו מחוספסות, והמשכתי בכך אפילו שהיא ביקשה להפסיק, וחברשלי די נעלב כשהוא הציע את עצמו, ולא הסכמתי (הוא פשוט היה בצד השני!).

כשלהארלם נמאס מאיתנו וזחלה לאוהלה שלה, הלכנו לישון די מהר.. כי הייתי עייפה ופוסטמה.

---

~המשך יבוא~