אני חושבת שאני מפתחת פיצול אישיות.
על רגשות אמביוולנטיים, קונפליקטים או רצונות מנוגדים כבר שמעתי, אבל על ניגודים כל כך חזקים?
תמיד הייתי כזאת, שתי חלקים שונים שלכל אחד מהם יש אישיות משלו, רצונות משלו, אפילו מין משלו.
אפילו את רגשות האשם שנובעים מכך אני לא בטוחה מאיזה צד אני סובלת.
במשך שנים זה דלק על אש קטנה, לאחרונה זה יצא.. לא יודעת למה.
מאז זה פיתחתי לי עוד כל מיני פיצולים משונים.
מה שזה לא יהיה, תמיד זה יהיה שתי קצוות קיצוניים, שגם אם אני אנסה להתנהג כמו בנאדם נורמלי, איפה שהוא באמצע, אני ארגיש שנאה כלפי עצמי משני הצדדים הקיצוניים שפיתחתי לי.
אפילו המוות, בא לי לראות אותי קומלת לאט לאט, אבל אני יודעת שאני אצחק על הפתטיות שלי תוך כדי.
אין לי מושג למה אני מתכננת תוכניות עתידיות בכלל...
אוף.
ועכשיו שניכם לא מובנים לאף אחד
השבמחק2006 *_________*
השבמחקפעםם בשנתיים מגיע מספר זוגי. תני להתהנג על הרגע XD
נמ שנה טובה ^__________^
זאת הייתה תגובה בבלוג אחר בזמן שהבלוג שלך היה פתוח, אה.. אני מפגרת..
השבמחקחחחח.. לא נכון, זה היה מגניב..
השבמחקזה כמו לכתוב למישו הודעה באייסי, ולגלות שזה מישו אחר. רק שהפעם זה יצא טיפה יותר מקורי..
אה, כן, גההוש. אני מכיר את ההרגשה הזאת. גם לי הייתה תקופה שלא ידעתי בדיוק מה אני רוצה מהחיים שלי, ואת יודעת מה עשיתי?
השבמחקהסתובבתי המון. כמה חודשים, הסתובבתי לבד, לא יודע אם את זוכרת, זה היה לקראת סוף 2004, עד קצת אחרי תחילת 2005.
בקיצור, הסתובבתי, וחיפשתי את עצמי חודשים ארוכים. ואת יודעת מה מצאתי?
כלום. לא מצאתי את עצמי תוך כדי שיטוט ברחובות.
רק אחר כך זה הגיע לבד.
בקיצור, מה שניסיתי להגיד, זה שטבעי שתרגישי ככה, כי הרי כולנו מתבגרים. אז אל תחשבי על זה יותר מדי. בסופו של דבר הכל יסתדר..