ההופעה של חנן גולדבלט ביממלח

את ליל חמישי האחרון ביליתי בים המלח בהופעה של מאיר בנאי (המגניב, משעשע אך עם זאת, בתאורה מסויימת דומה לחנן גולדבלט בצורה מחשידה). יחד עם המאהב הלטיני שלי.

נפגשנו בתחנה המרכזית בתל אביב ומשם לקחנו אוטובוס לתחנה המרכזית בירושלים, שם בילינו בטחינת מצות ובשאר שטויות את השעה הבאה עד שהאוטובוס לאילת, שעובר גם במצוק דרגות- מקום המופע, הגיע.

כשהגענו למקום, גילינו שלט ענק עם חץ שהראה שהמקום המדוייק כשמו כן הוא (על מצוק שכזה) ושאסור להגיע למקום ברכב פרטי. שמחים ומאושרים התחלנו לעלות במסלול, שאלמלא היה לילה ובנות צווחניות שהקיפונו, הייתי מוכנה להשבע שהוא נלקח מטיול שנתי מהגהנום. אך לא התלוננו, והמשכנו בדרכנו תוך כדי שלימדתי את בן לוויתי שירי טיולים של כיתת המש"צים שבשכבתי וששנינו למדנו שלפעמים הירח מסוגל להאיר בעוצמה מדהימה.

בשלב מסויים שבו כבר התחלתי להתלונן ולהתנשף, עברה לידנו מכונית, לאחר שהאיש שבפנים שאל אם אנחנו מגיעים למופע ונעננו בחיוב, הוא שאל אם אנחנו רוצים טרמפ, הרצון של שנינו והתחלת איבוד כוחותי עמדו מחד ואמא שלי שהזהירה אותי מקטעים כאלה עמדה מאידך..  אבל קיבינימט, הדרך עוד הייתה פאקינג ארוכה...

בתוך המכונית, האדם אמר שזה בסדר והוא מההפקה ושאל שוב, ובפליאה מסויימת אם באמת תכננו ללכת את הכל ברגל. לאחר מכן כשהגיע שלב השתיקה המביכה, הגיע עימו גם השלב שבו התחילו להתרוצץ בראשי הקטן מחשבות של אם פולניה ודאגנית,  שהנה אני נמצאת בחור נידח, חשוך, נטול אנשים וסיביליזציה, באוטו של אדם זר, במקום שבכלל לא אמורים להיות בו מכוניות פרטיות, ועוד זה "בחור מההפקה". מה הסיכויים שאצא מפה בחיים? או לפחות נטולת דאגות לגבי הכנסות להריון?

אז נכון שהבחור שנמצא איתי הוא חזק וגיבור, אבל לסוטים החולניים האלה (יופי, התמהוני הדליק לי עכשיו גם סיגריה שמסריחה לי את הצורה!) בדרך כלל יש גם נשק בעל להב שיש עליה דם או כל חומר אורגני אחר המכיל נגיפי איידס!

.....

מיותר לציין שכשסיימתי להכניס את עצמי לחרדה, האוטו נעצר, אמרנו יפה תודה, ויצאנו החוצה.

החלטנו ללכת לקחת את הכרטיסים, אבל מסתבר שהגענו מוקדם והקופות עוד לא נפתחו, אז החלטנו להעסיק את עצמנו עד אז.

מאוחר יותר שכבר הלכנו להתיישב מול הבמה, גילינו שמדובר בהופעה קטנה ואינטימית, ושמסביבנו אין יותר מדי אנשים.

ההופעה התעכבה, אז בדקנו את המזנון, (שמסתבר שחילק מזרונים וכריות למי שרצה) וגילינו שהחארות מוכרים וודקה לימונענע! אותו משקה אלים שלקחתי כמה שלוקים ממנו באילת ושחיפשתי כמוהו כל כך הרבה.. רק שעכשיו פסח, ובגלל שמדובר במשהו שבא במיכל פתוח ולא משהו שיש אליו הכשר, לא יכולתי לשתות ממנו. ארררגג.

כשחזרנו למקומנו, המשכתי לטחון מצות והצעתי לבן זוגי, שלקח רק מעט.

גהה: "נו קח עוד!"

חברשלי: "נו לא רוצה.. אני עוד אתחרט על זה"

גהה: "למה..?"

חברשלי: "נו מאוחר יותר בשירותים".

גהה: ~מסתכלת על המצה במבט של פויה ופיכסה~

חברשלי: "ביאסתי לך את המצה, אה? חחח זה מזכיר לי כשהייתי בליל הסדר ואכלתי גפילטע פיש וכל המשפחה הייתה עסוקה בלבאס לי את הגפילט פיש".

ברגע זה, עוד לפני שהספקתי להתפוצץ מצחוק על המושג שהוא המציא לי פה, כמה בחור אחד מחבורה של מאגניבים כאלה שישבו מלפננו ושמע את המשפט הסתכל עליו במבט תוהה ואמר "כן, אה?".

אולי זה נשמע לא כל כך מצחיק עכשיו, אבל זה גרם לשנינו להתפוצץ מצחוק, ובנתיים המושג כבר הספיק להפוך לקאלט :)

ההופעה עצמה הייתה אחלה בחלה, כיפית ביותר, ונתנה לזריחה שהפציעה מאחורי הבמה הרגשה מיוחדת שכזו.

ללא ספק, אחד מהדברים המהנים והיפים בחיי.

כשהיא נגמרה, מישהו הודיע שבנתיים באכסניה שהייתה ממש צמודה למקום, מגישים ארוחות בוקר.

נכנסנו למקום ושאלנו מישהי שנראית די אחראית כזאת אם יש להם תעודת כשרות, היא טענה שכן, ובזמן שמישהו הלך לחפש אותה, אדם כלשהו נכנס לחדר אוכל עם שתי פיתות ביד. אוקי, הבנו את הרמז.

מבואסים ורעבים, יצאנו משם והחלטנו שבגלל שבאמת עוד נשאר הרבה זמן עד שהאוטובוסים יגיעו, החלטנו לטייל קצת בחוף, שהיה אי שם למטה. התחלנו לרדת את הירידה העצומה, והפעם איזה חבובצ'יק של החברה להגנת הטבע הציע טרמפ ושוב נעננו בחיוב.בפנים, האוטו הירוק שלו היה מפוצץ במפות ארצנו ותיקים, ומיותר לציין שברדיו היו שירי ארצישראל.

כשהגענו לכביש והתחלנו לרדת לחוף גילינו עד מהרה כי האיזור מסריח מגופרית. בהתחלה נראה זרזיף של מים הגיע מכיוון היבשה לתוך הים, ובתמימות מהולה בטמטום חשבתי שמדובר במי שפכים, ושהם מקור הסרחון.. רק שיותר מאוחר הבנתי ששפכים אמורים להגיע מאיפשהו, ולא סתם מהחוף, ואז הבנתי שכל הימה מסריחה.

עלינו חזרה לכביש תוך כדי חריטת "גהה 3> מאהב לטיני" ותאריך, על שלט שנקרה בדרכנו.

ישבנו והתייבשנו כמה שעות בתחנה עד שהגיע אוטובוס שלא ציפינו לו ואסף אותנו. הגענו לתחנה המרכזית בירושלים, שם למדתי על בשרי שלא משנה כמה טוב או נורמלי זה נראה, פיצה כשרה לפסח זה פשוט לא זה.

אחר כך לקחנו את האוטובוס לתחנה מרכזית כשבמשך חצי עד רוב הדרך נרדמתי על החבר שלי (כיף להתעורר ולגלות שזה מה שעשית במשך השלושת רבעי שעה האחרונה, ועוד יותר כיף לדעת שבערך חצי שעה מתוך זה גם הוא נרדם, טיהי).

היה כיףכיףכיף!!

אחלה פסח לכולם (אם בכלל נשארו אנשים שהגיעו לשורה הזאת...).