זוכרים את זה?
עברה שנה, ולי משום מה זה נראה הרבה פחות.
אילו לא סיימתי בצפר, הייתי צריכה כבר מזמן להיות במיטה כדי לא להיות עייפה מדי לשנת הלימודים החדשה שמתחילה מחר (לפחות בבצפר שלי, אולי גם בשאר הארץ?).
לא רציתי לסיים י"ב, חשבתי שיהיה כיף אם היה לי עוד זמן יחד עם כל החברות, במסגרת שבה נפגשים כל יום ומעבירים צחוקים. אמנם כבר הפנמתי את הרעיון שאני לא אחזור ללימודים בתיכון, שזה נגמר וממשיכים הלאה וזה אפילו היה נראה לי טבעי ושהגיע הזמן, אבל עכשיו אני מרגישה צביטה קטנה של עצב על זה שמחר האחיות שלי יחזרו הביתה אחה"צ ויספרו להורים על המחנכת החדשה, מיקום הכיתה וכמה שהמערכת שלהן דפוקה ולי לא יהיה מה להגיד.
נראה לי שהגעגועים הביזאריים לתיכון הם יותר תוצאה של פחד מהעתיד, ולאו דווקא כי באמת נהנתי בלימודים.
אבל יאללה, אין לי כוח לנתח את מה שאני מרגישה עכשיו, כבר עוד מעט בוקר ואני צריכה להספיק לישון כמו בול עץ כשהן מתעוררות ולהפגין בכך שמחה לאיד.
בהחלט מבאס להתנתק ככה ממסגרת שפעם היית טבועה בה, ועוד הרגשת שם כל כך טוב. אבל החיים באמת ממשיכים, ואת תראי שבלי בית ספר עדיף. יותר אנשים, חברים, הזדמנויות, שגעונות, חיים, בחירות, נסיון, לימודים, חוויות, ושאר שטויות.
השבמחקאל תהיי מבואסת, חיים חדשים מתחילים לך בדיוק עכשיו. אל תפספסי אף הזדמנות כי נזכרת באתמול, תחשבי רק על המחר ותרגישי רק את ההווה.
יהיה אחלה, חומוס אחלה. :)
מיס דידס
גם לי יש מחשבות על כך שלא בא לי לראות את היום שבו אני אסיים את כיתה י"ב.
השבמחקכי, מה זה שחור מפחיד ודופק לך על הדלת? תשובה: העתיד.
אבל מצד שני גם הביה"ס לא משהו ואני כבר רוצה לסיים.
חוץ מזה...בלוג יפה.
מוזמנת לשלי [חחחח סתם ...לא שמתי קישור :P אני נגד פרסומות סמויות].
אל תחשבי על מה שהיה.. תודי לפחות שנהנת מזה, תחשבי על זה שתהני עכשיו.. אל תתעסקי בערבר זה לא מוביל לשום מקום =
השבמחק