כפיות וטמטום

למרות שקרו לי כמה דברים לאחרונה ששווים כתיבה (היום למשל, היה גדוש בנפלאות וטובות. אבל נתקלתי גם ברוני סופרסטאר על מדים. נו, לא הכל מושלם), אין לי , לאחרונה, זמן או עצבים לכתוב.

החלטתי אפילו לנסות להכניס מעט יותר הומור לטקסטים כדי שיהיה קצת יותר מעניין, אבל גם במצב ערני אני לא מצחיקה, אז על אחת כמה כשאני במצב שכל מה שבא לי לעשות בו הוא לשחק שולה מוקשים. על רמת מומחה.

אז נו לוידעת, ננסה לגרד כמה מקרים של כפית או משו.

לפני שעה בערך אבשלי התעורר ושאל אותי איך היה היום בכנס של צה"ל שהייתי בו.

אבשלי: "אז איך היה?"

גהה: "פסדר".

אבשלי:" עשית מבחן או משהו?"

גהה:" לא ממש, סתם מילאתי שאלון".

אבשלי: "נו, ועברת?"

גהה: "לא יודעת, אמרו שהתשובה תגיע בסביבות ראש השנה".

~שתיקה קצרה~

אבשלי: "אז התקבלת?"

גהה: "אבל כרגע אמרתי שהתשובה תגיע רק בסביבות ראש השנה.."

אבשלי: "נו, אבל ראש השנה כבר היה!"

גהה: "ראש השנה תשס"ז..."

(באמת שהיה מצחיק יותר בלייב).

~נוסעים באוטובוס אחרי בצפר ואני מחוקה~

הארלם: "קקי!"

גהה: *נקרעת מצחוק*

הארלם: "פלוץ!"

גהה: *ממשיכה לצחוק כמו מטורפת*

הארלם: "חרגול נכה עם קביים!"

גהה: *צחוק נקטע בבת אחת ומוחלף ע"י פרצוף רציני לחלוטין"

הארלם: "אממ.. פיפי?"

גהה: *צחוק קולני ופרוע*

(ועוד איזו אחת מהכיתה שלי הייתה נוכחת, פאדיחות).

---

טוב, זה היה טיפשי

---

אממ נו בא לי להיות מצוטטת. חבל שאין לי שום טיפה של מקוריות כדי להביא איזה משפט חכם ומאגניב.

שוינג, עד הפעם הבאה (בה אני מקווה שאכתוב רק אם באמת יהיה לי מה להגיד).