יכולתי לכתוב.

יש לי הרבה לכתוב, באמת שכן.

על איך שלמשל ביום רביעי האחרון יצאתי עם חוקרת, אנורקטית וקודרת, חברותי לספסל הלימודים האקדמאיים, לדיזינגוף סנטר.

ועל איך שהיה לי ממש כיף איתן והיינו יחד הרבה זמן עד שכבר הייתי שפוכה.

אני גם יכולה לספר על איך שבזמן שכולן אכלו שם מקדונלדס וקודרת שפכה לה על המגש קטשופ ועליו היא שמה מיונז ואמרה "המיונז הזה נראה כמו שפיך" ואז החלטתי שהקטשופ ייצג דם של מחזור וביחד הרוטב יקרא "הימים הבטוחים" (אז מה אם קוראים לזה כבר אלף האיים, השם שאני המצאתי הרבה יותר מעורר תאבון).

ויכולתי לספר גם על זה שהאנורקטית היא ילדה אובססיבית לנקיון וכאלה והחלטתי שיש לה O.C.D והיא שמה את הקטשופ דווקא על מפית, ולא ישירות על המגש, ולמרות שהיא נגעלה משמו של הרוטב, היא אפילו קצת יותר נגעלה מהעובדה שאמרתי שהמפית המוכתמת שלה נראית כמו פד משומש.

וגם על כך שבאותה פעם החוקרת אמרה עלי שאני "זאב בעור כבש".

ובלי שום קשר, אני עלולה גם לספר על זה שביום שישי כל המשפחה הזקנה מהצד של אמא שלי התכנסה במסעדה פנסי שמנסי שכזו לרגל ציון יום הולדתו השמונים של דוד של אמי, הבן של חתן האירוע שילם על כולם.

בטעות גם יכול להפלט לי משהו בנוגע לכך שאיפשהו באמצע האוכל הקרינו מצגת שאמשלי הופיעה בה בתור ילדה עם משקפיים ענקיות ומגעילות מהסיקסטיז, והאבא האינפנטיל שלי נקרע מצחוק ואמר לי "תראי את אמ'שלך הפוזלת".

יש לי גם לספר על כך שהאוכל היה סביר שכזה, ואכלתי לקינוח טרפלס משובח.

יש מצב שאפילו אחלוק איתכם בעובדה שביום חמישי מצאתי עם חברשלי מסעדה סינית מגניבה כזאת שמקפיצה לך נודלס שאתה מרכיב בעצמך.

ובתור כוכבית אני יכולה להוסיף שנודלס עם נתחי עוף ופטריות ברוטב טריאקי זה משובח (במיוחד אם יש מיץ תפוזים סחוט בצד).

כנ.ב לכוכבית עשויה להתווסף ההערה שהאוכל היה פחות טעים, ושהיום הזה כולו היה פחות מהנה ושמח אם זה היה בלי החבר המקסים שלי (אוווו).

יכולתי לכתוב על כל הדברים האלה, אבל באמת שאין לי זמן.