בגלל שהמון זמן לא עניתי על שאלון (האחרון היה במרץ 2006) וכי הנושא מצא חן בעיני.
מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך?
אני זוכרת את עצמי חבושת ברדס יושבת בחדר מוגן עם ההורים שלי ואחותי שהייתה אז תינוקת וזחלה בתוך ממ"ד (אקוריומים שקופים ביזאריים כאלה) בתקופת מלחמת המפרץ. די עצוב שזה הזכרון הראשון שלי, לא?
מה הכי אהבת לעשות כשהיית קטנה?
הייתה איזו תוכנית טלוויזיה קצרצרה אחת שמאוד אהבתי. שנים אחר כך נזכרתי בה וראיתי שאף אחד לא זכר אותה ולקח לי הרבה זמן לגלות שמדובר בכלל על תוכנית מאיזו מדינה אירופאית נידחת (סלווניה אולי?). חוצמזה תמיד אהבתי לשחק עם בני דודים שלי בכל מיני משחקים מטומטמים שהם היו ממציאים. אמשלי לעומת זאת, לא סבלה את המשחקים האלה כי זה נגמר תמיד בבית הפוך לגמרי.
מה יותר כיף: להיות קטנה, או לגדול ולהתבגר?
ברור שהכי כיף להיות קטן, אבל אתה לא יודע להעריך את זה עד שאתה גדל קצת. הדברים במבט לאחור תמיד נראים טוב יותר.
האם יש לך חלום ילדות? משהו שרצית לעשות מאז שהיית קטנה?
חוץ מזה שתמיד רציתי לדעת לעוף, ואני עדיין מקווה שיום אחד ימציאו איזו המצאה גאונית שתאפשר לנו לעשות את זה, לא היה לי חלום רציני. אולי רק לדעת לנגן על וגיטרה כמו מקצוענית.
האם מימשת אותו אי פעם? מתי ואיך?
התחלתי את צעדי הראשונים בלימוד גיטרה, אבל חוסר ההתמדה והרצון "לרוץ לפני שלמדתי ללכת" די הורסים לי.
האם הטעמים שלך [באוכל, בגדים, חברים וכו’] השתנו מאז שהיית קטנה? אם כן, באיזה אופן?
תאמינו או לא אבל עד אמצע היסודי ממש לא אהבתי מתוקים. שוקולד רגיל ממש לא היה טעים לי ודווקא מאוד אהבתי ממתקים חמוצים וגם באוכל הייתי סוחטת המון לימון על כל מה שאכלתי. העניין עם הלימון נכנס קצת לפרופורציות אבל נשאר, והיום אחרי שהפכתי לאדם קצת יותר נורמלי כבר אין לי בעיה עם שוקולד, בלשון המעטה.
האם את אוהבת את השינויים שחלו בך [באופי ובתכונות החיצוניות] כשהתבגרת?
~זהירות, תשובה בנאלית לפניך!~ יש שינויים באופי שלי שאני שמחה שחלו בי, אבל עם זאת יש גם תכונות והרגלים שסיגלתי לעצמי שעוד היום אני מתמודדת איתם ומקווה להפטר מהם. מבחינת המראה החיצוני תמיד נראתי אותו הדבר, אבל אני שמחה שיצאתי יחסית גבוהה. למשפחה שלי 1.60 מטר זה הרבה, אז זה בכלל נס שעברתי את ה1.70 מטר.
בילדותך, מה רצית להיות כשתהיי גדולה?
השנה היא 92', ברצלונה אירחה את האולימפיאדה שהייתה משודרת נון סטופ בטלויזיה ושם בין שידורי המקצים בריצה, לשחיינים וקצת אחרי יעל ארד גיליתי את עבודת חלומותי דאז והיא לייצג את ישראל בקפיצה במוט. אבל כבר אז הייתי בחורה הגיונית וידעתי שזו עבודה קשה, אז הייתי מוכנה להתפשר על סייף.
איזו תקופה בחייך זכורה לך בתור ’התקופה הכי גרועה’?
במבט לאחור היסודי לא הייתה תקופה מוצלחת כל כך עבורי, ועוד כל מיני תקופות קצרות פה ושם, לכל אחד יש ימים לא טובים.
איזו תקופה בחייך זכורה לך בתור ’התקופה הכי טובה’?
כיתה י"ב ובמיוחד ההתארגנויות בתיכון לקראת אירועי פורים באותה שנה, טיולים שנתיים (שלושה ימים זה תקופה, לא?) ותקופות שונות ורבות עם החבר שלי.
לאהלוש,
השבמחקקצת מוזר לכתוב פה אחרי תקופה ארוכה.
בכלל, לא דיברנו, אני חושב, שנים.
כנראה שאנחנו לא צועדים על אותו השביל. כן, שנינו עסוקים מעל לראש, אני כבר שנה וחצי בצבא, ואת לומדת, הרבה לומדת.
אבל לפעמים אני גם נזכר בכל מיני דברים מהעבר, ומחייך בכל פעם מחדש. כתבת שיב’ הייתה תקופה יפה בשבילך. גם בשבילי, בעיקר בגלל שאז יצא לי להכיר אתכם (למען האמת הכרנו כשאת היית ביא’). קשה שלא להיזכר בכל הדברים שהיינו עושים אז. כמה זמן היה לנו, הא?
ובכלל, מצחיק לראות ששנינו עדיין כותבים בבלוגים. אין הרבה בלוגים שמחזיקים למעלה מ3 וחצי שנים, זה כבר אומר משהו, לא?
חוץ מזה שעכשיו אני נזכר ששנינו היינו אמורים לפתוח ביחד את הבלוגים שלנו, אבל אני סירבתי כי זה לא משך אותי. ואז את פתחת, ואחרי שבועיים שכנעת אותי גם לפתוח.
אז נדמה לי שמגיעה לך איזה תודה קטנה. באמת, תודה לאל שיש לי את הבלוג ההוא, אחרת לא הייתי זוכר את הפרטים הקטנים מאותן התקופות.
אז זהו, רציתי לקפוץ להגיד שלום, לראות מה קורה.
שמח לשמוע שהפסיכומטרי עבר. איזה הרגשה גדולה זאת, הא? שיהיה המון בהצלחה בהמשך, ומקווה לשמוע ממך בקרוב
קפיצה במוט ואם לא אז סיף? מישהו אמר תסביכים עם חפצים ארוכים וחדים? :P
השבמחקשיהיה לך בפאן :)
השבמחקהכי טוב לקפוץ בדילגית , המרחק מהרצפה פחות גדול !:):-)
השבמחקגם אני התחלתי לרוץ לפני שלמדתי ללכת עם הגיטרה, ובגלל זה הפסקתי.
השבמחקוגם לי הייתה תוכנית טלויזיה שאני לא זוכר את שמה :-(
גם אני רוצה ללמוד לעוף, אבל בזה אני לא "ארוץ לפני שאלך" ומקווה בשבילך שגם את לא ;-)
אגב עלית עליי, אני לאנס ארמסטרונג.