בזמן האחרון יש לי מצבי רוח, רובם כמובן שליליים. לפעמים כשאני מבינה שנכנסתי למצב כזה, אני מנסה להתלות באילנות החיוביים יותר בחיי ולקוות שיסיחו את דעתי לזמן קצר, זה נפלא כשזה פועל אבל כשההזדמנויות לא ממומשות אני עשויה לצלול במהירות.
לפעמים אני במצב קטסטרופלי, לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר, דברים קטנים מפעילים את הדמיון וכיסי הדמעות שלי שעות נוספות.
ולפעמים, ממש לפעמים אני קולטת סימן קטנטן וחיובי שגורם לי להסתובב כל היום בחיוך, ונותן לי כח ומעט בטחון לכמה ימים נוספים. הסימנים הללו הם שהופכים את האדמה מתחת לרגליים שלי למעט יותר יציבה בין רעידה לרעידה.
שאפסיק לחפש סימנים שאולי לא באמת קיימים שם? האם הם נשתלו שם בכוונה כדי לבלבל אותי? ואולי אני פשוט צריכה להפסיק לתקשר? חשבתי על האופציה האחרונה המון והגעתי למסקנה שאני לא יכולה להתנתק, לא בקטע תלותי, אלא בקטע ידידותי לחלוטין של הבעת התעניינות וסקרנות כנים.
16 לאחור, אבל רק באופן רשמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה