לפעמים נראה לי שאני נאחזת בדברים מתוך תקווה או הנחה שהם קבועים, אבל כשהסופה מתחילה אני מגלה ברגעים הכי לא נעימים שמה שחשבתי לענף עבה ועמיד הוא בסך הכל קנה גמיש שמתכופף יחד איתי במקום לתמוך. העניין הוא שצמח הוא צמח- הוא פסיבי ולא מודע לתפקיד שהוא משמש עבורך.
השאלה היא האם אני אמורה לעצב את העץ לצרכי או להשאיר אותו לצמוח ולהנות מהיופי של צמיחתו בסביבתו הטבעית? אסור לשכוח שכשמביטים בו בלבד עלולים לפספס את הקוצים שעשויים לנקב את כפותיך בנסיון נואש לאלפו. אני מניחה שאניח לטבע לעשות את שלו, אל לי להתערב, אולי אפילו לא בהזמנה.
בנתיים בעולם האמיתי-מדי-לצערי, שלחו אותי לקורס שנגמר מהר מהצפוי.
מדובר בקורס נהיגה על טרקטור, שאמור היה להמשך יומיים שלושה כשלאחר מכן הטסט. כשהמורה לנהיגה שמע שאין לי אפילו רשיון אזרחי אמר, ובצדק, שאין טעם ללמד אותי ושעלי לקחת את קורס מלא של שבועיים. וכך, אחרי שסגרתי שבת, קמתי מוקדם בבוקר כדי לתפוס הסעה שמעולם לא הגיעה, תפסתי טרמפ בשעות העומס, לקחתי רכבת, עליתי לאוטובוס ואיחרתי בשעה- נגמרה תוך רבע שעה ההרפתקאה שלי ושבתי הביתה.
איזה באסה.
וביום שלישי צפויה ההופעה של אופת' לה אני ממתינה בערך מפברואר. בכל הזמן האחרון שמעתי את השירים שלהם נון- סטופ כדי להגיע מוכנה... והנה עוד יומיים זה קורה. מקווה שההמתנה שלי תשתלם.
שנראה ימים יפים
יש גם ימים כאלה.
השבמחקתהני בהופעה של אופת, יפה שכל כך הרבה להקות מחו"ל באות לארץ....
תכלס לא ציפיתי שהם יבואו... אין להם פה קהל מעריצים כזה גדול.
אבל אולי אני גם טועה.