כל כך הרבה דברים שחולפים לי כרגע בראש.
מפתיע אותי לפעמים כמה רחבה קשת הרגשות שאדם יכול לחוות בשעה וחצי; הבנה, רגיעה, שלוות נפש, עצב, שברון לב, כמיהה, עקשנות, וזוהי רשימה חלקית, היו רבים נוספים שקשה לי לכנות בשם.
יש בי רצון להתרחק בתקופה הקרובה, להיות יותר עם המחשבות שלי אבל אני יודעת שהתנהגות כזו רק תטביע אותי עמוק יותר בתוך עצמי, ומשם כבר אין מציל שיוכל למשות אותי.
לפעמים אני מופתעת מהתנהגותי שלי, מן הרגשה שאמרתי את המילים הנכונות, שנהגתי בבגרות כאילו אני כבר לא הילדה ההיא שנזלה עליה גלידה אמריקאית. אבל למרבה הפלא הילדה הזו עוד בפנים, רק שהכאב הטה את זוויות הפה מטה והצער הפך את את החיוך השמח לאחד עייף. לא שסבלתי כל הזמן הזה, אבל לפעמים זה מרגיש שהרגעים הטובים מתגמדים לעומת הקשים, שהרגעים המאושרים שם רק כחליפת הצלה שמציפה את הראש מעל למים אבל לא יותר מזה.
ובכל זאת, עקשנית שכמותי, אני לא מוותרת ומנסה להציל את מה שנראה טבוע רק כי הספינה שנשאה אותי הנה חשובה לי עד כדי כך שאשקיע את כוחי בשליית חלקיה ובהרכבתם אחד אחרי השני, אני יודעת שבסוף הכל ישוחזר.
יש לי המון סבלנות, אני מוכנה לבלוע ולסבול הרבה יותר ממה שנראה, אמנם זה היה רעיון שלי ובכל זאת אני מרגישה במבחן שהתוצאות שלו חשובות לי כל כך שאין סיכוי שאפשל.
מחכה שהשעון ימשיך לדפוק 4/8/2.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה