מי היה מאמין שמצאתי לנכון לצוטט את הפתיח של סדרת המופת הזאת... (!NOT)
הזמן באמת עובר לו ואני לא בטוחה אם זה טוב או רע. מצד אחד הוא לא נראה לי תקוע כל כך כמו שקרה ממש עד לא מזמן, מצד שני זה מרחיק אותי מהתקופה הנפלאה שחוויתי עד לפני כחודש וחצי (יש שעון חדש למטה). איכשהו למרות כל המחשבות שחולפות לי בראש אני מצליחה לתפקד בצורה כמעט נורמלית ביומיום, ואולי הפעילות השגרתית היא זו שעוזרת לי לאלחש את ההשפעה של המחשבות.
הבעיה כמובן היא סופי השבוע. שבוע שעבר אמנם סגרתי שבת, מה שפעל יפה מאוד כהסחת דעת אבל השבת שלפני כן הייתה פשוט זוועתית. את הסילבסטר לא חגגתי ופשוט הלכתי לישון בעשור אחד, כדי להתעורר על סף דמעות שש שעות אל תוך העשור החדש מחלום נוראי שבהשפעתו ומהסיבה שההגיון שלי ואני עוד לא ממש התעוררנו סימסתי לו הודעה טיפשית וחזרתי לישון. כשקמתי בשישי וראיתי את השפעת ההודעה על הנמען נכנסתי לדכאון כל כך עמוק שלא מצאתי לנכון לקום בכל אותו יום מהמיטה, אפילו לא כדי לאכול. בהזדמנות זו למדתי גם שבכי הוא עניין מעייף מאוד- למרות שישנתי בלילה שעות רבות מהרגלי, הצלחתי לישון עוד כמה שעות רק מהמאמץ שהבכי גרם לי בכל אותו היום.
את השבת הזו עוד איכשהו הצלחתי לשרוד. בחמישי הוציאו אותי להתאוורר ולשתות וזה היה נחמד מאוד, אך היום הגיע אירוע משפחתי שפחדתי מהשפעתו על מצב הרוח שלי גם בגלל שידעתי שאצטרך לבוא לבושה בחצאית, מה שמרגיש לי מאוד צבוע ובעיקר בגלל שפחדתי מהשאלות.
מהר מאוד דודים שלי קלטו שמשהו לא בסדר איתי, ותוך דקות הם גם הבינו מה הסיבה ("ולמה יש לך עצבות בעיניים כשאת מזכירה את שמו?") וניסו לעודד אותי ב"הכל יהיה בסדר" בנאלי. אפילו בן הדוד שלי שחגג בר מצווה לפני מספר חודשים ושלא ניחן ברגישות מיוחדת שאל למה אני עצובה, ולמרות הכחשותי עלה על הסיבה תוך שניה ("אני יודע למה את עצובה, זה בגלל שאת מתגעגעת לחבר שלך").
אז מה אני אמורה לעשות עכשיו? להתנהג כאילו הכל כרגיל זו כנראה האופציה הנוחה ביותר, אבל אני יודעת שבפנים הרגשות עוד גועשים. וגם העניין של לבדוק מה חדש איתו בפייסבוק הוא לא לגמרי נורמלי- הוא מחליף סטטוס בערך כל יומיים ומרב כל ההצצות שלי זה נראה לי כמו נצח. לפעמים אני אפילו תופסת את עצמי במחשבה טיפשית נוסח"למה הוא לא מעדכן שום דבר? הוא לא יודעת שאני מחכה לזה?".
לפעמים אחרי שאני לא מדברת איתו שבוע, אני יודעת שאני צריכה להתמיד בכך, שברגע שאדבר איתו הכל יצוף שוב ושוב הדמעות ינצחו אותי והכאב יקרע לי את הלב אבל אז מכה בי תחושה מעורבת של געגוע חזק ומעט מזוכיזם- איפשהו במעמקי מוחי אני מרגישה שהמצב כרגע הוא כמו פצע שמדי פעם אני מוכרחה לגרד אותו כדי שלא יסגר לגמרי, אני לא רוצה שה"פצע" הזה יסגר, אני לא מוכנה שהדברים פשוט יסתכמו בזה.
אני יודעת שגם לך לא קל, דברים משתנים בחיים שלך, אבל אני מקווה שאתה יודע שאני תמיד אהיה כאן בשבילך, תמיד אחכה שתהיה שלם עם עצמך ושתרגיש בטוח מספיק להיות שוב שלי. גם אם זה לא מה שרצית להשיג בפעולות שלך, גם אם אני עצמי אנסה להלחם בזה, זה מה שאני מרגישה ואני חושבת ומקווה עמוק בלבי שתסכים לכך.
I remember all the good times
Sometimes I'd wonder would it last
I used to dream about the future
But now the future is the past
I don't wanna live in yesterday
Cross my heart until I die
Don't wanna know just what tomorrow may bring
Because today has just begun
No matter whatever else I've done
I'm here for you
I'm here for you
So now I sit here and I wonder
What ever happened to my friends?
Too many bought a one way ticket
But I'll be with you 'til the end
I don't wanna live in yesterday
Cross my heart until I die
Don't wanna know just what tomorrow may bring
Because today has just begun
No matter whatever else I've done
I'm here for you
You're my religion, you're my reason to live
You are the heaven in my hell
We've been together for a long long time
And I just can't live without you
No matter what you do, I'm here for you
I don't wanna live in yesterday
Cross my heart until I die
Don't wanna know just what tomorrow may bring
Because today has just begun
No matter whatever else I've done
I'm here for you
I'm here for you
I'm here for you
I'm here for you
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה