יום ראשון, 24 בינואר 2010

והדמעות יורדות פה

ולפעמים אין הרבה מה לומר. החיים מתערבלים להם כמו כדור שלג, אוספים את כל הנקרה על דרכם וכידוע מראש, מתנפצים בסופו של דבר בקול גדול לתדהמת כולם. והנה, הפעם הם משאירים שתי חברות באוויר- מאחת לא שמעתי כל כל הרבה זמן והיא עושה קולות צורמים של התעניינות, כי ככה זה כשלא דיברנו חצי שנה ופתאום את שואלת בדאגה לשלומי וטון הכנות שבקולך חורה לאוזני, והשניה שהייתה חשובה לי כל כך במשך השנים, על אף פגיעות חוזרות ונישנות וקבענו להפגש ולדבר. אני בטוחה שזה לא יחזיק מעמד זמן רב, תמיד מצאת את הדרך להבריז לי, לחתוך כשהייתי צריכה, לגרום לי להרגיש כאילו להיות איתי בקשר זה רק אם אין לך שום דבר יותר טוב לעשות וגם אז רק אם אני זו שתבקש את קרבתך. ובכל זאת, עברנו הרבה יחד כך שאיכשהו את עוד חשובה לי.


וכמובן מעל הכל יש אותךָ, שהלב עדיין פועם מגעגוע לקרבתך, עדיין מדמם על כל מה שהיה, עדיין מבקש וכמה אליך...


אתה מתחיל לעשות קולות שערבים לאוזני אבל זה לא מספיק לי, אגואיסטית שכמותי. אז כן, אני עוד אחזיק מעמד איכשהו, אני אתביע את עצמי בשגרה עד שארגיש שאין לי מה לחפש מחוץ לבסיס ושוב אני מרגישה את השמחה המוזרה הזו על כך שאני סוגרת שבת ומשהו יאלץ אותי אולי לא לחשוב עליך בכל הסופ"ש.


אבל אין לי מה לעשות, נכון?


אז אני אמשיך לחכות, לדפדף בתמונות ולהזכר עד שיעלה חיוך של זכרונות שיגרום לי להאמין איכשהו שאתה עוד מחכה לי, שרק עוד קצת וזה יעבור, שהדיבור שחזר להיות בינינו בזמן האחרון הוא התחלה של המשך, ולא הסכמה שבשתיקה שפירושה המעבר שלי הצידה.



כשנגמר לו עוד יום
ועדין לא מצאתי מקום
להיות בו
הדרך הביתה ארוכה
וזה נראה חסר תקווה
לזרז את התנועה
והדמעות יורדות פה
הרבה דמעות יורדות פה

כשנגמרות לי המילים
ונראה לי שאין לי דבר חכם להגיד
אני מגלה שהם טועים
ואז אצלך אני מוצא כמה מילים

שמור על האמונה
היא תשמור עליך ער
אל תשבר
כך היא אמרה
היא תשמור עליך ער
אל תשבר

ברחוב ראשי בניו יורק
הלכתי לאיבוד בין מסכים ומסכות
ואיך מזה אני יוצא
את חברי אני לא מוצא
לא מוצא

שמור על האמונה
היא תשמור עליך ער
אל תשבר
כך היא אמרה
היא תשמור עליך ער
אל תשבר

והדמעות יורדות פה
הרבה דמעות יורדות פה

שמור על האמונה....

כשנגמר לו עוד יום
ועדין לא מצאתי מקום
להיות בו




אגב, זה נראה לי ממש טיפשי להמשיך לכתוב אליך כשגיליתי שהסרת את עצמך מהמנויים שלי, ובכל זאת אני ממשיכה. ההגיון לא משחק כאן תפקיד, מסתבר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה