חצי עשור

זה כל כך מוזר שיש מקרים בהם שעות או ימים עוברים כמו נצח אבל אם נזכר במשהו שקרה לפני כמה חודשים או שנה נופתע מאיך שהזמן עף, הרי זה קרה רק אתמול...

והנה שוב הגענו לתאריך הזה, ה27/3 שבו יצאנו לראשונה ולמרות שעברו חמש שנים כל אחד מאיתנו זוכר בדיוק פרטים ממנה, את הגלידה שנזלה, את נושאי השיחה ההזויים (מה חשבתי לעצמי שדיברתי על תסיסה אלכוהולית באוטוזבל?), הצעדה ליד הים והשתיקות שבמידה מסויימת קיימות גם עכשיו.

זה תמיד מפליא אותי כמה שונים היינו פעם, איך התבגרנו יחד, התפתחנו ועיצבנו אחד השני. מה שמזכיר לי איך שפעם השוות אותי בשיריך לירח ותפוח ואני מעולם לא סיפרתי לך שהשוותי את שנינו יחד ליהלומים, ועל שום מה? שנינו באנו לקשר הזה כאבנים גולמיות, חסרי ברק ועם בליטות רבות ורק החיכוך המתמיד אחד בשני, גם ריבים, גם צחוק ליטשו אותנו לאבנים הבוהקות שהפכנו להיות, וכידוע יהלום הוא האבן הקשה בטבע, רק יהלום יכול ליהלום כמו שרק החיכוך הספציפי שלי ושלך יכול להניב את היופי הזה שבקע מאיתנו כזוג, יופי שהיה גלוי לעיני כל.

אבל אי אפשר לצפות שבתקופה ארוכה כל כך הכל יהיה נפלא. ידענו הרבה מהמורות בדרך, ותמיד התגברנו על כולן. וגם עכשיו כשהעניינים שלנו הם יותר אישיים מזוגיים ולמעשה אנחנו כבר לא זוג, איני יכולה שלא לנסות לעשות את המיטב בשבילך, איני יכולה שלא לנסות לעודד אותך בשעות שנראות קשות יותר מאחרות. איני יכולה שלא לנסות להדגיש בפניך את הצד האופטימי שבמצבך על אף שלרוב אני יודעת מהו רק בצורה מעורפלת ולמרות שלרוב אני מרגישה מטופשת ונאיבית בעשותי זאת, כמו ילדה קטנה שמנסה להראות לאביה שהסתבך בבעיה המורכבת בהרבה מיכולת הבנתה שהפתרון פשוט.

לפעמים, כשאני נמצאת לבדי, אני מתחילה לחשוב על המצב שלנו ועל כמה שזה כואב לי, ואז לפעמים אני כועסת עליך, כועסת על שלא הנחת לי להשאר איתך כשאתה עובר את התקופה הזו, כועסת על שלא ניסית מספיק בשבועיים שחזרנו להיות יחד, לפעמים זה מוביל לבכי או להודעה מטומטמת בפרופיל שלי בפייסבוק שנכתבת שם מתוך כוונה שתקרא אותה ואולי תנחם, תעשה משהו... אבל אני לא מצפה באמת שזה יקרה. שתי הפעולות האלה נועדו להוציא קצת קיטור שנוצר מהעובדה שיש לי יותר מדי זמן לחשוב ולעיתים גם לעוות את פני הדברים. אני יודעת שכואב לך, לפעמים אני שוכחת עד כמה, חושבת שהפתרון פשוט אבל איך אפשר לפתור בעיה כשאני לא יודעת לגמרי מהי?

בכל מקרה, אני אפסיק כאן את החפירה. מה שרציתי לומר פה, ואני מקווה שאתה כבר יודע את זה איכשהו, הוא שאתה חשוב לי מכדי להתנתק לגמרי, אני לא אחת שמוותרת בקלות על קשרים עם אנשים שחשובים לי. כבר הבנתי שלא נוכל לחזור כך במצבך, ואם פעם לא יכולתי להיות איתך בקשר "חלקי" בלבד של ידידות, היום אני יודעת שגם בלתי אפשרי עבורי להעלם לגמרי, לחכות שתחזור לעצמך ואז לצפות באורח פלא שגם תשוב אלי. אולי עברת דירה בעל כורחך, המשפחה איחלה לך דברים נוראיים, אתה פעיל בתנועות שרחוקות מהקונצנזוס, בעל דעות שאנשים מסויימים יוקיעו אותך בגינן אבל באמת שאני מאמינה שהמקום שאדם מרגיש בו הכי שייך הוא משבצת קטנה של החברים והמשפחה שהוא עצמו בוחר ולא הרבה מעבר לכך, וכמה שאתה מרגיש מנותק וחסר שורשים אתה תוכל לסמוך עלי שאהיה שם כל עוד תרצה ואעשה מה שצריך כדי שתהיה מאושר.

00:35 והיום התחלף. מי יתן וב-27/3 של השנה הבאה (ואני מקווה שעוד הרבה לפני כן) אוכל לכתוב פוסט עליז על שנינו, על כמה ששנינו מאושרים יחד ולחוד, נהנים מההווה ומצפים לעתיד נפלא יחד.