בדיוק לפני שנה נפרדת ממני. בזמנו עוד לא הבנתי שזה הסוף, באמת ובתמים חשבתי שרק הורדנו הילוך שהקרבה פחתה אבל עדיין יש "אנחנו". לקח לי רק עוד כמעט אחת-עשרה חודשים להבין שזה נגמר ממש. טוב מראה עיניים הם אומרים והצדק עמם.
אבל אתה יודע מה? (ומעניין שאני מדברת כאן לגוף שני, כאילו שאתה עוד קורא. אם זה באמת מה שאתה עושה אבקש ממך בשנית שתחדל כבר עכשיו) אני חיה את חיי וטוב לי. לקח לי זמן להפנים את העובדה ש"לבד" ו-"בדידות" הן שונות מאוד האחת מרעותהּ, או אם אפשר לשנות מעט את מילותיו של פוליקר- לבד זה לגמרי חופשי.
אז כן, לפעמים זה עוד קצת צובט, ולעיתים אני תוהה מה איתך ומה אתה עושה אבל אלו מחשבות שחולפות בראשי כמו כל אחת אחרת, נעלמות בשבריר שניה בלי להשאיר משקעים. ואיך אני יודעת שבאמת הצלחתי להתמודד? אני יודעת לציין שעברה שנה מאז אבל אני לא מביטה בתקופה הזו כיחידת זמן- מאז שהפנמתי שזה נגמר הזמן הפך למקשה אחת ולא למקטעים של "שנה בלי" שיביא לאחריו "שנתיים בלי" וכו'.
אני גאה בעצמי על ההישג הזה, והשחרור המתקרב רק מדגיש את תחושת ההתחדשות הכללית, העובדה שהוא ממש מעבר לפינה והתכנונים שממלאים את ראשי מביאים אלי משב רוח נקי שכאילו הגיע מן המרחקים כדי לבשר לי את החופש והעצמאות, וזה עושה לי כל-כך טוב.
לפעמים האופי שלי צופן בחובו פינות אפלות שמצלות את פניי מפני השמש הנהדרת שמלטפת את פני ולוחשת לי אליה, אבל אני יודעת שהכל יהיה נפלא, אני סומכת על עצמי שאדע לא ללכת לאיבוד במבוך הדכאון וההרס העצמי וזו לדעתי סיבה מספיק טובה לחגיגה, לא?
כולם רוצים ניסים, מבואסים,
המיניבוס נסע.
אז מה עושים אחרי השיא, בפרדסים?
Comme ci comme ca
נו מה נהיה, יהיה מה שהיה
עכשיו לא קל אבל יהיה נפלא.
אז, מה יהיה?
Voulez Voulez Voulez vous
Monsieur
Voulez Voulez Voulez - vous
Maintenant
אז מה עושים עם החיים, כשיש כתמים?
עושים כביסה.
מדסקסים סודות כמוסים ומסמסים,
עושים דייסה.
נו מה נהיה? יהיה מה שהיה.
עכשיו לא קל אבל יהיה נפלא.
אז מה יהיה?
תמיד בלב תקווה גדולה!
Voulez Voulez Voulez vous
Monsieur
Voulez Voulez Voulez - vous
Maintenant
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה