אז בסוג של המשך לפוסט הקודם, גם בסוף השבוע האחרון יצאנו, אותם אנשים מהשבוע שעבר פלוס אחד שהצטרף שדווקא היה די חמוד וחננה כמוני. הפעם אמנם לא יצאתי בנזק בגוף או ברכוש אבל שוב עשיתי פאדיחות. הקאתי, הבהלתי את הבחור החדש ושוב ביאסתי את כולם בכך שאילצתי אותם לחזור מוקדם.
הסיבה המרכזית לכך ששוב נפלתי היא העובדה שפעם נוספת הם הביאו בקבוקים לתדלק לפני המסיבה. מסתבר שיש לי בעיה של ממש בשליטה העצמית כשהאלכוהול כל כך נגיש, אני לא זוכרת פעם אחת שהיה אלכוהול נגיש כל-כך וזה לא נגמר בצורה נוראית מבחינתי. כשמזמינים אלכוהול יש לי בקרה רצינית בצורת כסף- אני יודעת שיש לי סכום מסויים וכשהוא נגמר כך גם הצריכה שלי לאותו הערב, ועד כה השיטה הזו עבדה לא רע בכלל. בנוסף אני מורגלת לדינאמיקה של פאבים, שם הכל איטי ורגוע יותר ולכן גם תדירות השתייה בערב יורדת, וגם המשקאות עצמם חלשים יותר- אני מזמינה בעיקר בירות איתן אפשר לשבת זמן רב. הנושא הזה מתחיל להפחיד אותי, האם אני אלכוהוליסטית בפוטנציה? אני לא חושבת, כי לאלכוהוליסטים אמיתיים יש בעיה שהם שותים כל הזמן, לא רק מגזימים במסיבות. אז למה אני לא שולטת בזה? הסברתי לשוף את הבעיה של התדלוק והיא אמרה שכשהיא והברמנית (אני מניחה שכך היא תקרא מעתה) יוצאות, אין להן כסף לקנות על הבר אז זו דרך הפעולה שלהן ואני פשוט צריכה ללמוד לשלוט בעצמי. יכול להיות שהיא צודקת? האם עדיף לדאוג שאלכוהול נגיש לא ימצא ליד שזה פתרון מהיר אבל שטחי או ללמד אותי לשלוט בעצמי שזה פתרון קשה יותר אך יסודי? אני באמת לא יודעת, אני רק מקווה שיותר לא אעשה פאדיחות ואתחיל לקחת את עצמי ברצינות, כי בסה"כ אני זוכרת תקופה שבה נאלצתי אני לדאוג מספר פעמים לחברה אחרת שהייתה יוצאת מכלל שליטה, וכמה שזה היה לא נעים ומכעיס.
במסיבה התחלקנו באופן די טבעי לזוגות. שוף הייתה עם האח הצעיר יותר מהשבוע שעבר שעוד מאז ניכר שעפו ביניהם ניצוצות, הברמנית בילתה עם האח הגדול יותר ואני הייתי עם הבחור החדש. ביום שלמחרת התברר לי שהברמנית ובן זוגה התערבו שיקרה משהו באותו ערב בין שוף לאח הצעיר וכשהם באמת התנשקו, האחר הבוגר זכה בהתערבות והפרס שתבע לעצמו היה נשיקה מהברמנית תוך וידוי שהוא "שם עליה עין" זמן מה. פה ושם נזרקו הערות על זה שאני היחידה שלא היה לה "אקשן" באותו הערב, היום כשדיברנו שוב על הלילה ההוא שוף אמרה שמוכרחים למצוא לי מישהו. זה נכון, אני באמת מקטרת הרבה בעניין הזה, אבל הדרך והתזמון שבהם היא אמרה את הדברים גרמו לי להרגיש כאילו אני מקרה סעד שמצריך עזרה מבחוץ. כן, אני אשמח אם מישהו קרוב יכיר לי מישהו שלדעתו יתאים לי, אבל מהצד השני נורא בא לי להצליח בזכות עצמי, להיות מהבחורות האלה שבחורים שנראים טוב מתחילים איתן, כן זה נשמע שטחי ואני יודעת שמראה לא מעיד בכלל על האופי אבל בא לי לשם שינוי מחמאה שכזו, בא לי שאנשים יביטו מהצד ויעשו סוג של "פששש" כשיראו שאני יוצאת עם בחור טוב מראה. וואח, חלומות באספמיה.
אתמול יצאתי עם בוגי (ככה קראתי לה כאן?) לטיול בתל אביב. היא יצאה לפני כשנה לעבוד בעגלות בחו"ל ומאז שבה לגיחות קצרות כשהסיבה לנוכחית היא חתונת אחותה לפני כשבוע. טבעי היה שרוב נושאי השיחה שלה נסבו סביב החיים והעבודה שלה בקנדה והיא מאוד הדליקה אותי על הרעיון הזה- שוב.
כבר לפני כמה חודשים חשבתי עליו ולאט לאט הוא נשכח אבל עכשיו כשאני בחפש"ש ואני רואה כמה קשה אני צריכה לעבוד בשביל הכסף וכשאני יודעת שבמקום אחר אני יכולה לעבוד אותו מספר שעות אבל להרוויח כפול ובכן, זה די קורץ לי לנסות.
חוץ מהעניין הכספי היא לא חדלה מלהלל את כל החוויה באופן כללי: "זו הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי", "את לא מבינה כמה אני מרוצה" ועוד כהנה וכהנה. אז אני חושבת לטוס בסביבות אוגוסט-ספטמבר ובנתיים לעשות רשיון ולסיים מועדפת. זה נראה לי קצת מלחיץ, מרגיש כאילו אני זורקת כאן קשרים לפח אבל אולי זה שווה, אולי אני לא חייבת לנתק קשרים עם החברים בארץ. אני זוכרת איך נלחצתי לקראת הטיול בברזיל שנמשך חודש אבל בימים האחרונים שלו ממש לא רציתי שהוא יגמר ואולי כאן לא מדובר על טיול ועל תקופה ארוכה יותר מחודש אחד אבל זה עדיין יכול ללמד אותי משהו על כושר ההסתגלות שלי שכנראה שמגיב לא רע.
הנושא של טיסה לחו"ל גורם לי להרגיש כאילו יש לי דד ליין לחיים שלי כמות שהם כרגע וזה מעלה מחשבות בנושא מציאת בן זוג. אם באמת אטוס, האם יש בכלל טעם עכשיו לחפש אחד כזה? הרי עוד חצי שנה אעבור למדינה אחרת.
ובדיוק בהמשך, כמן תשובה מוזרה לשאלה הזו קרה לי היום שהתפתחה שיחה בפייסבוק עם ידיד מהבסיס. באיזשהו שלב שנינו התמרמרנו שבימינו קשה מאוד למצוא אהבה ורומנטיקה ועל זה ששנינו חסרי בני זוג עכשיו, עד כאן שיחה טריוויאלית אלא שבאיזושהי נקודה השיחה קיבלה תפנית, איבדה את הרומנטיות והתמימות שלה ועברה להיות בנושא יזיזות, בין שנינו הכוונה. אמנם מדי פעם דאגנו לטבל את השיחה ב-"זה לא יקרה", "בצחוק", וכיוצא באלה אבל באיזשהו שלב הוא התחיל ללחוץ על מתי הוא בא אלי ("בקטע חברי" לדבריו), כשאמרתי לו שזה עומד להיות בעייתי והצעתי שנפגש בחוץ הוא אמר "אבל לכי תדעי לאן זה יזרום". למרות כל זאת בסוף השיחה הוא שלח אסאמאס "תקשיבי, זה עכשיו היכה בי שיכול להיות שהבנת אותי לא נכון, אני באמת התכוונתי בקטע חברי" ואני השבתי לו בנונשלנט "ברור לי, למרות שנחמד שטרחת להדגיש", השיחה עצמה טובלה ביותר מדי דברים שגורמים לי לחשוב שלא מדובר בעניין חברי כלל. אני חושבת שאנסה להפוך את המפגש הזה לחלק מאירוע חברתי שצפוי לנו בקרוב וככה לנטרל את המבוכה שעלולה להיווצר.
ומצד שני, אם אני באמת טסה עוד חצי שנה, אולי יזיזות היא דבר שבאמת יכול להתאים לי כרגע? הרי להתחיל קשר רציני שאני יודעת שאאלץ לזנוח בעוד מספר חודשים זה עסק לא בריא אבל מצד השני אני אדם שצריך קשר רגשי לאדם אחר על מנת שזה יתקדם לאנשהו, בעיקר בפן הפיזי, או כמו שאמרתי לאותו ידיד שהלוואי והייתי יכולה להיות בקשר יזיזות, אולי כך המצב שלי לא היה הופך להיות עגום כל כך ושביקום מקביל אולי גם הייתי מנסה. כן, גם לבנות יש צרכים (ואני לא מדברת על קקי פיפי).
הלילה יצאתי לטייל בחוץ, הרוח שיחקה בצמרות העצים וגרמה לי להתכרבל בצעיף, העננים שטו לאיטם וכל הרחוב היה ריק ושקט. הדלקתי את הרדיו והוא ניגן את "I can't help falling in love with you" של אלביס, ומיד לאחר מכן את "תחזור תחזור" של משינה, ואני צפתי קלילה ונקיה, עם דמעות התרגשות שעמדו לי בעיניים ולכמה רגעים הרגשתי אושר של ממש, כזה שלא חוויתי כבר הרבה מאוד זמן. חבל שתחושה מזככת כזו לא מלטפת אותנו לעיתים קרובות יותר.
יצא לי פוסט ארוך הפעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה