לך כפי הנראה הפרידה הזו הייתה קשה מלי וכואב ועצוב לי לאכזב אדם שאכפת לי ממנו. על עצמי אני מתבאסת שלא יכולתי לגרום לזה לעבוד מצדי ומקווה שהעובדה הזו רלוונטית לקשר הזה בלבד ולא שפיתחתי מאז הפרידה מהמיתולוגי איזשהו מחסום נפשי שידפוק אותי לגמרי. הלוואי ושנינו נמצא אושר.
מאז שסיימתי את התיכון עברו שש שנים משמע הייתי יכולה בזמן שעבר להתחיל ולסיים אותו שוב. אך בעוד שמחשבה מוזרה זו חלפה גרמה לגלי הנוסטלגיה לסחוף אותי הלאה, הפייסבוק מוצף בתמונות של בנות השכבה שלי בטקס סיום התואר, תחת החופה או עם הילדה.
היתכן שבזבזתי את הזמן שלי?
נכון, בזמן הזה הספקתי להוציא הנדסאים, לחוות פרידה קשה, לסיים צבא ולצאת למספר גיחות בחו"ל אך רוב רוב הדברים הללו לא מקדמים יותר מדי בחיים. דיפלומת ההנדסאים אולי כן אבל אני רוצה להתחיל כבר וללמוד תואר ראשון ולעומת האתגר הזה התעודה נראית לי די סתמית.
הדשא של השכן ירוק יותר?
שנת 2012 מתקדמת והולכת ואני מוכרחה לסיים ולמחוק את כל סעיפי הרשימה (ראה בשול השמאלי) עד אז.
עניין המחשב החדש כנראה יפתר בטיסה לארה"ב ונושא רשיון הנהיגה והרכב הם החמים כרגע על הפרק, במיוחד מאז שהבנתי שאם ארצה להצליח לתמרן איכשהו בין לימודים בבאר שבע, עבודה בקריית גת ומגורים במרכז או השד יודע איפה- אני מוכרחה להיות ניידת.
מקווה להצליח.
להצליח.
גם תואר לא בהכרח ישיג לך את התחושה הזאת שאת מחפשת.
השבמחקחשבת על זה שאתן חברות יושבות בפייס ואומרות מול הפרופיל שלך:
"איזה כיף לה שהיא עובדת שם" (ואני סיימתי תואר בתקשורת* בשביל להמשיך למלצר)
"איזה כיף לה שהיא מטיילת בחו"ל" (ואני לא יכולה לזוז מהבית מבלי למצוא בייביסיטר לערב)
"איזה כיף שיש לה מתכות ביד" (אם זה מרפק, אני יכול להמליץ לך על מומוחה מרפק מס’ 1 בארץ)
קיצר תשמחי בחלקך, וזה שיש לך שאיפות זה אחלה. את רק בת 23, יש לך מספיק זמן להכל:)
חחח לא ידעתי שמישהו יכול לשמיח בחלקו על מתכות ביד, חוץ מגנבי מתכות אולי o_O ( וזה לא מרפק, "סתם" שתי עצמות האמה). אני יודעת שאתה צודק אבל לרוב קשה לראות את הדברים הטובים בחייך כי קל להתרגל אליהם ולחפש הלאה מה אפשר לשפר. ובכל זאת חבל שזה ככה.
השבמחקאיזי......
השבמחקרק מהלחץ את יכולה לשכוח את המטרות שלך.