מה עושים כשמרגישים כלום? כשהאפטיות משתלטת מחד ומאידך הדבר היחיד שעולה בדעתכם לעשות הוא לבכות על עצמכם?
מה עושים כשמתחשק להחזיק חזק חזק ולא לעזוב ומצד שני לא בטוח שזה הסלע הנכון?
מחשבות מטרידות תוקפות אותי, הנסיעה הולכת ומתקרבת בצעדי ענק והמצב בין בן זוגי וביני הוא לא מדהים. לפני שבועיים היינו על סיפו של ניתוק כולל ובסופו של דבר נותרנו בזוג. נכון, אמנם חזרתי להורים וזה החזיר אותנו למצב פחות נפיץ אך גם פחות קרוב ובסופו של יום שאלת "האם אנחנו באמת מתאימים?" עוד מנקרת במוחי מעת לעת.
מפחידה אותי המחשבה שכשאשוב מהנסיעה אהיה כמעט בת 27 וסבירות גבוהה שלבד. ודאי יהיה לי קשה לשוב לשגרה שכאן וגם ההסתגלות מחדש תהיה לבד. אצטרך לשוב לבית הורי- אחרי שנה בעצמאות וחו"ל זה ודאי יהיה לא קל ומתסכל, החברות יתקדמו הלאה, יתרגלו לחסרוני וחלקן מתכננות ילדים מה שודאי יגרום להן להיעלם מנופים חברתיים מסוימים.
לא יודעת איך הוא ואני נשרוד את התקופה הזו, אם בכלל. מבאסת אותי המחשבה שאחזור לכל הלבד הזה ואגלה שהוא כבר בזוגיות עם אחרת. ואני ודאי אריץ בראשי את כל חסרונותיה אך יתרון אחד עצום יהיה לה על פני- היא באמת תתאים לו. וכמובן שכל החסרונות שלה ינפחו את ראשי בהתנשאות, ואני אקח את הראש הנפוח שלי בחזרה לחדר נעורי החשוך ואצפה בתמונות שלהם בפייסבוק ואבין כמה אני יכולה להועיל לאנשים בעצם חסרוני.
מה עושים כשמרגישים לבד?
גם אני שואל את עצמי את זה /:
השבמחקכולם שואלים ואני לא בטוחה שלמישהו יש תשובה טובה
השבמחקאני מניח שהרבה יגידו להתקשר לחבר, לבן זוג, למישהו מהמשפחה וכאלה
השבמחקאו לצאת איתם או פשוט להיות במקום הומה איש
וניסיתי את זה, ולמען האמת הרגשתי רק יותר לבד.
לפעמים לצאת ולהמצא בחברה זה באמת עוזר, אלא שלדעתי זה מקל על הסימפטומים אבל לרוב לא באמת נוגע בשורש הבעיה.
השבמחקתנסי למצוא אושר בתוכך, כזה שלא תלוי בגורמים חיצוניים, ואם תצליחי למצוא - תשמרי עליו טוב. ואז תדעי יותר בבהירות להחליט לגבי הגורמים החיצוניים לך. זה שאת רגילה למשהו לא אומר שאת תלויה בו. אני גם לא רוצה להגיד שברגע שנהיה קצת רע אז צריך ישר לפרוש ממערכות יחסים ומהכל, כי גם בזה אני לא מאמין. עדיף להגיע איכשהו לאיזו נקודה פנימית של הבנה שאת לא באמת צריכה כלום מעבר לעצמך, ומשם לקחת את זה לכיוון של מה את רוצה, מה אפשר להציל ומה כבר לא.
השבמחקמתחבקים :) אולי?
השבמחקודאי שזה עוזר, הלוואי והייתה לי האפשרות לחבק ולתחבק יותר אל לא תמיד אפשר לצערי :/
השבמחקהצדק עמך. אך אנשים נוטים להגדיר את עצמם לפי הגדרות חיצוניות ונורא מכך, לתלות בגורמים כאלה את אושרם ואני כמובן לא שונה מכך. ישנם רגעים בהם אני מצליחה להרגיש ממש טוב עם עצמי סתם כך, הם לא מעטים אמנם אך גם בהם אני לא יכולה למעשה לומר בוודאות שם נקיים מטריגרים חיצוניים.
השבמחקאיך לעזאזל מוצאים אושר פנימי?
זה יישמע קלישאתי, אבל זה מאוד פשוט בעיניי: מחליטים למצוא אושר פנימי, כזה שלא תלוי במה שנאמר לך או במה שקרה לך, או בכל דבר שכולל עוד גורמים מלבדך. זה אושר שנובע, לדעתי, קודם כל מתוך ההחלטה, ולאחר מכן מתוך ההרגלים המחשבתיים שהתפישה החדשה - את עצמך ואת המציאות שמבחוץ - מנחילה לך.
השבמחקמכיוון שאושר הוא לא דבר גשמי - את קובעת מה הוא. וזה מתחיל בהבנה, שצריך להיות דבקים בה; להבין שמתחת לכל מה שנספג בנו מהעולם החיצוני - קיים משהו שהוא רק שלנו, רק אנחנו, ושאם הוא לא מסופק מעצמו - הוא גם לא יהיה מסופק מגורמים חיצוניים (לרוב הכוונה היא לאנשים אחרים) לאורך זמן, כי גורמים כאלה משתנים ואינם תלויים בך, והם זזים על דעת עצמם ואף-אחד לא מבטיח לך שהם יהיו כאן גם מחר, לעומת הפנימיות שלך, שאיתך מההתחלה ועד הסוף. ואחרי שמבינים את זה, צריך להחליט ולהאמין שהאושר שלך הוא ממילא פנימי ונובע מתוכך, וללמוד לנשום נכון ולחייך בלי סיבה מפעם לפעם, ולחשוב מחשבות חיוביות שאינן מושא של שום דבר שקרה מחוצה לך, אלא רק של ההחלטה: להיות מאושרת. אחר-כך כבר אפשר לספוג פנימה את הגורמים החיצוניים האלה בתחושה קלה יותר, מתוך ההבנה שהם לא באמת אחראיים על איך שאת מרגישה, הם רק מעבירים לך תוכן שאת בוחרת (לרוב מבלי לשים לב) איך לקבל. כשיש בסיס פנימי איתן, קל הרבה יותר להכיל כל תוכן חיצוני שמועבר אלייך דרך החושים. אני לא מכיר אותך ואת איך שאת חושבת ופועלת, כתבתי בכלליות.
השבמחקאנשים אכן מגדירים עצמם על-פי הגדרות חיצוניות, אבל אלו בעצם עוברות דרכם, ובכך הן כבר לא חיצוניות. את מפרשת כל דבר חיצוני שהחושים שלך תופשים לכדי משהו פנימי, בדמות תחושה. אנחנו מורגלים לקלוט דברים מבחוץ ועל-פיהם לאפיין גם את הבפנים שלנו, וזה טבעי וזה בסדר, אבל זה לא בהכרח מה שטוב עבור כולם; עדיף, בעיניי, קודם לאפיין את עצמנו על-פי החלטה בסיסית מאוד של: להיות מאושר, ומעליה אפשר להניח את כל מה שאנחנו קולטים מבחוץ.
השבמחקאתה מדהים וצודק, הלוואי שיכולתי להגשים מחצית מדברים שכתבת כאן או לפחות לא להשבר כל כך מהר
השבמחקהטעות שלך סמנטית בעיניי. את זו שמגדירה עבור עצמך את הערך העצמי שלך, ובעקבותו גם את היכולות שלך. וזה לא שאת לא יכולה, זה שאת לא רוצה להיות יכולה. למה לא רוצה? מיליון סיבות, וכולן עטופות בפחד אישי שלך, שמהול גם בפחד כלל אנושי: שינויים.
השבמחקאני מאמין שאם תתעמקי בזה תביני בעצמך למה את לא רוצה להיות יכולה לעזור לעצמך. אני, למשל, כשלא רציתי לעזור לעצמי, תירצתי את זה בכך שהאושר שלי בכלל לא תלוי בי, הוא תלוי באם תהיה לי אהבה. וזה לקח לי כמה שנים להבין שזה לא ככה בכלל; רק לפני מעט זמן הבנתי. כנראה שבעברי, לימדתי את עצמי משוואה שגויה שלא מובילה לאושר: אם X (אהבה) אז Y (אושר) במקום המשוואה היותר חכמה ויותר נכונה בעיניי: אם הבנה אז החלטה אז אושר. ולפעמים אפילו לא צריך את ההבנה ואפשר פשוט להחליט שאת מאושרת. אני מרגיש שסטיתי מהנושא שבגללו כתבת את הפוסט, אבל מקווה שבכל מקרה עזרתי.
הדברים שלך נכונים וחכמים והם פתח צר לנושא רחב ומעניין וכל כך אנושי.
השבמחקאני יכולה להמשיך את הדיון הזה עוד ועוד ואני מחזיקה את עצמי שלא לעשות כן כי עוד מעט ואמנה אותך כפסיכולוג החדש והראשון שלי.
בהחלט עזרת, תודה!
אני אשמח להיות פסיכולוג וירטואלי ולהקשיב (=לקרוא) ולנסות לעזור, עכשיו כשאני עצמי בסדר ואף יותר. אם תרצי, המייל שלי בכינוי, ואם לא, אז אשתדל לחזור לבקר כאן ואהיה פסיכולוג-תגובות, שזה גם תחביב חדש שאני מפתח, תת-ז’אנר של פסיכולוג וירטואלי
השבמחק