יצא שישבנו אתמול על בירה, ארבעה פיינטים של גינס כל אחד כך שבאיזשהו שלב ראשינו היו די מסוחררים כדי לדון בנושא השיחה השיכורה שלו מלפני שבוע. אמרתי לו שאני לא מאמינה לו שהוא לא זוכר את השיחה ההיא בכלל וודאי שהוא לא יכול להתנצל על הדברים שאמר כי אלכוהול לא גורם לאנשים להמציא שטויות אלא רק "משחרר להם את הלשון". הוא תיקן אותי ואמר שהוא כן זוכר חלקים ממנה כמו את זה שהוא כנראה מחבב אותי יותר ממה שהוא צריך ושזה נכון (ליטוף ראשון לאגו) והוא גם ציין שהוא מודע לזה שאני על זמן שאול פה כך שאם הוא בעניין הוא צריך להתחיל לזוז. לקראת הבירה הרביעית הרגשתי שהיינו די פתוחים ושיכורים כדי לפלרטט כמעט בבוטות זה עם זו. בין היתר הוא אמר שהעיניים החומות שלי מרתקות אותו (עיניים חומות הן עניין די נדיר פה- ליטוף שני לאגו) והיו עוד כמה מחמאות נחמדות בהמשך הערב.
כשאני חושבת על הערב הזה בדיעבד, יתכן ששחררתי את הרסן קצת יותר מדי ואמרתי דברים שעשויים להיות מביכים (כמדומני שאמרתי שהייתי מסוגלת לנשק אותו?) אבל שלא כמוהו אני לא עומדת להתנצל ולהכחיש שאני לא זוכרת וזה ממספר סיבות. הראשונה היא כי אני אני מרגישה שיש בינינו מתח כלשהו והדברים שהוא אמר לי באותו ערב תרמו לתחושה הזו אז יתכן שהלכתי רק מעט יותר רחוק יותר ממנו. שנית, בעקבות הדברים שאמר לי בשיחה השיכורה ההיא אני יודעת שהוא מרגיש באופן דומה כך שזה בסדר. ושלישית- אני לא מתחרטת על שום דבר מהדברים שאמרתי.
הסתמסנו קצת היום וניהלנו שיחת טלפון קצרה, משהו בטון שלו קצת עלה לי על העצבים אז אולי כדאי שאעלם קצת ואתן לו לחפש אותי, בתקווה שהוא לא ספג מנת יתר ממני אתמול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה