למה אני כל כך מופתעת?
אני חושבת שהמעבר הזה בין הטיפוס המנומס והסבלני שאתה בדר"כ, זה שמנסה להמנע מלומר משהו שאינו במקום ושמודע לפערים שככל הנראה קיימים בינינו לאדם הפתוח והחשוף שהיית בשיחה ההיא היה פתאומי מאוד. פתאום כשלא היינו פנים אל פנים והאלכוהול שימש חוצץ נוסף הקרנת מספיק פתיחות כך שהרגשתי בנח להציץ פנימה ולשאול אותך שאלות אישיות עליהן ענית ללא היסוס וחשפת טונות של רגש כן על הדרך.
רגש! זה בדיוק מה שחסר לי בכל אחת משיחות החולין שלנו. את תחושותיך והסערות שבך הסתרת או מדדת במשורה ( דאמיט, אפילו בתמונת הפרופיל שלך בפייסבוק אתה מנסה לכבוש את החיוך!) ואף פעם כנראה לא הבנת שכשאני מדברת על להיות straightforward אין הכוונה לישירות מהזן החוצפני והמעליב אלא לזה שפשוט מעביר את הרגש בצורתו הגולמית והלא מסוננת.
ולמרות שהתנצלת והייתי בטוחה שחזרנו לנקודת ההתחלה אני מוכנה להשבע שזיהיתי אתמול בעיניך במספר הזדמנויות ניצוץ שלא היה שם קודם לכן.
לקחתי חופש הלילה ואתה עוד עובד ולאחר מכן שנינו בחופש. אם לא תיזום שום שיחה ו/או מפגש אתאכזב.
רגש זאת בעיה מוכרת אצל רוב הבנים,
השבמחקוגם אצל לא מעט בנות...
אני מוצאת שחוסר רגשהיא בעיה גדולה יותר מרגש.
השבמחקבנוסף, נראה שהנורמה פה היא לחשוף פחות ולשמור לעצמך יותר, אני מוצאת את עצמי מתקשה עם הפער הזה.
התכוונתי לבעיה בלהפגין רגש...
השבמחקאני לא חושב שיש פה נורמה, לכל אחד יש לו את הסגנון שלו ורמת הפתיחות שלו.
כל אחד מכוון למקום אחר, ואם הבלוג שלך הוא עבורך המקום לפרוק, אז לכי על זה