הטלפון צלצל. ברגע הראשון חשבתי שזה שעון מעורר כלשהו שנשאר דלוק כי שיחה טלפונית היא לא משהו שקורה לי כאן הרבה. הצצתי במסך בזהירות ושמו של השמן- הישראלי השני שהגיע איתי לרילוקיישן התנוסס על המסך המצולק של מכשירי. מסתבר שהוא התקשר להגיד לי שהמתולתלת (חברה לעבודה שקודמה לאחרונה להיות מנהלת הקבוצה) התקשרה אליו ואמרה לו שחיפשה גם אותי. הסיבה? לשאול את דעתי לגבי הארכת הרילוקיישן בכשמונה חודשים ואם אפשר שאחזיר תשובה תוך יום-יומיים. כמובן שמיד נחרדתי מהסיטואציה בה שוב אני נדרשת לקבל החלטות בנושא.
הראשון שקיבל ממני טלפון התייעצות חופר הוא המבורגר המסכן שקיים איתי את השיחה על אף כאב הגרון והצרידות הניכרת שבקולו. למה דווקא הוא? כי הוא רווק כמוני והיה ברילוקיישן בעצמו בארה"ב. בדיעבד הייתי צריכה לנחש שהוא לא יתן לי את דעתו האישית בנושא- למרות ששאלתי אותו את השאלה המתבקשת אך המאוד בלתי הוגנת "מה היית עושה לו היית במקומי?"- אלא בעיקר ישמש אוזן קשבת לגמגומים העצבניים והמבולבלים שלי.
ואז המשכתי לדבר עם הבנות- חינה הייתה נגד, הבסטי מהפאב לא הייתה ברורה בעמדתה אם כי היה נראה שהיא נוטה לכיוון הכן להשאר (וזה למרות שהיא אמרה לי בצורה מחממת לב ממש ש-"את חסרה לי כאן כך שקשה לי לייעץ לך להשאר שם") וכעת אני חשה מעט מבולבלת.
חייגתי בסקייפ למנהלתי המתולתלת ושיתפתי אותה בצורה כנה במחשבותי, אמרתי לה שעניין הלימודים חשוב לי ולכן ההתלבטות שלי היא בנוגע לחודשים אוקטובר- פברואר. כלומר, בכל מקרה אין לי בעיה להשאר עוד ארבעה חודשים. אם הם מוכנים "לפגוש אותי באמצע הדרך" אז אני בעד. היא אמורה לדבר עם הבוס שלה ולהחזיר לי תשובה מחר אבל ביקשה ממני שאגבש עמדה במקרה וזה יהיה "הכל או כלום".
על מנת לנסות לעשות קצת סדר בדברים ערכתי רשימת בעד ונגד קצרה. באמת שאין הרבה מרכיבים למשוואה הזו.
בעד (או: להמשיך לברוח עוד קצת מהחיים האמיתיים)
1. רווח של עוד קיץ באירופה, עוד אפשרות לטיולים, פסטיבלים וכו'.
2. חסכון נוסף בכסף. אני מרוויחה כאן יותר ולא מוציאה המון, החסכון החודשי שלי גדל כאן משמעותית.
3. המשך רגוע יותר של קבלת פטורים בפתוחה. בגלל שתאריך החזרה החדש הוא סוף פברואר יוצא שאני "מפסידה" שנה ולכן אני יכולה להמשיך בצורה רגועה להשלים עוד קורסים ולקבל עוד פטורים שיורידו לי מהלחץ של שנה ראשונה ושניה ללימודים כאשר אעבור אוניברסיטה.
נגד (או: להביט למציאות בפנים).
1. לימודים. התקופה בה אשוב ארצה אמורה להיות חלשה ורגועה מאוד כך שהסיכוי שיתנו לי לצאת ללימודים על בסיס יומי עולה. כן, אם אחזור לארץ בתאריך המקורי כנראה שאספיק לקבל פחות פטורים ומכאן שגם הלחץ יהיה גדול משהייתי מקווה אבל אז לפחות אכנס סופסוף לתלם של האוניברסיטה.
2. לא שכאן אין סיכוי שזה יקרה או לחלופין שיש מישהו שמחכה לי בארץ בזרועות פתוחות אבל הזוגיות חסרה לי וסביר יותר להניח שאכיר את בן הזוג הבא שלי בארץ.
3. כמה שהחבר'ה סביבי נחמדים ומשתדלים הם עדיין לא המשפחה והחברים הטובים שלי מהארץ אליהם אני מתגעגעת.
כמו שכתבתי בכותרות, באיזשהו מקום יש לי תחושה שנחמד לי לברוח קצת מהמציאות של פערים כלכליים-דעאש-רקטות-יוקר מחיה שיש בארץ אבל באיזשהו שלב בכל מקרה אאלץ לחזור אליה. ברמה המחושבת אני נוטה לכיוון הלא להאריך את השארותי אך הרמה האינסטינקטיבית נוטה לגרום לי להרגיש פרייארית אם אחליט כך.
עדכונון:
הבוס שלה אומר שכל הארכה של המשימה תעזור.
אז מה אתם אומרים, הייתם נשארים? ואם כן, עד מתי?
תלכי עם הלב ולא עם ה"בעד ונגד"
השבמחקזו עצה טובה לבעלי לב שאינו הפכפך. תודה :)
השבמחקבסוף הלב שלך יחליט... תאמיני בו
השבמחקבאופן אישי הייתי נשאר מחוץ לכאן כמה שרק אפשר.
השבמחקלימודים תמיד אפשר להשלים. וזוגיות יש בכל מקום, ומשפחה יש בסקייפ :)
אבל זה רק אני..
-בהצלחה :)-