כשנשארים יותר מדי זמן לבד, "זוכים" לבלות פרקי זמן ממושכים יותר גם עם המעורער והלא רגוע שבנפש, תחושה שהיא ספק מפחידה וספק ממכרת.
חצי ידיעה, חצי המצאה.
האם חיינו הם כעשן מסתלסל שיעלם מעין ומלב כהרף עין?
כן.
ואם הייתי מוחזקת עדיין בכבליה התומכים של הדת, הייתי אומרת:
הכל לטובה. נועדנו להשאיר אחרינו דור שיודע טוב ורע, שבזמנו יפנה את מקומו לדור אחר יודע טוב ורע וכך הלאה. אנחנו רק עוד חוליה בשרשרת, יש טעם ויש סיבה נסתרת לכל.
וכעת אני מוחזקת בחוטיה של יהדות שעיקרה רוח ומיעוטה הלכה למעשה. ומה יהא על נפשי הסוערת כעת?
אני זוכרת יום אחד לפני כמה חודשים שיצאתי מהלימודים והלכתי לכיוון תחנת הרכבת. נותרה לי עוד שעה של המתנה אז החלטתי להתקשר לסבתא לדרוש בשלומה.
מהא ודא הגענו לדבר על אילן היוחסין המשפחתי, דחקתי בה ללכת עוד ועוד אחורה. היא ציינה שמות ושרבטה בעפרון דק את פניהם של אנשים שחיו לפני כמאה וחמישים שנה, בני אדם שעבורם אני הבת או הנכדה של ניניהם. ניסיתי לחקור ולשאול עוד, למלא את הסקיצה בצבע והיא לא ידעה הרבה אך הוסיפה בחיוך שנשמע היטב גם מעבר לשפופרת "את יודעת, אף אחד אף פעם לא שאל אותי והתעניין בכל כך הרבה דורות אחורה".
עבור ההיסטוריה פרק זמן זה משול לפסיק קטן ואם לא סבתי שתבדל"א השמות האלה לא היו קיימים עבור אף אחד, התמונות שעל הקיר יכלו להיות דמויותיהן זרים גמורים.
למה אנחנו פה?
גם לי אין מושג למה,
השבמחקאבל אם את מגלה את התשובה תודיעי לי
כל אדם הוא עולם ומלואו לקרובים לו.
השבמחקזה נכון שבסוף מה שנשאר זה שם בלבד, אבל כשזה יקרה....לי כבר לא יהיה אכפת.
אני מנוחה שזו שאלה שיש לה תשובות רבות ( לצערי ), אני מנחה שם לו הייתי צריכה לתשובה לא בהכרח היית מסכים איתי
השבמחקואתה לא מוצא שהמחשבה הזאת מדכאת?
השבמחקאני חושב שאנחנו כל הזמן מחכים לקפיצה, לריגוש, לדבר המיוחד.
השבמחקהדברים המיוחדים זה מה שקורה מסביבנו כל הזמן, אני לא מקבל את זה כמובן מאליו שקמתי בבוקר, השמש זורחת ויש לי מה לאכול ואת האנשים הקרובים אלי.
אני מנסה להשפיע על הסביבה הקרובה, להיות איש טוב יותר , לעשות טוב.
זה השינוי האמיתי והדרך האמיתית בעיני ל"הזכר" לטובה.
אני לא מחפשת איזושהי הנצחה כי כמו שאמרת בעצמך, בשלב שבו זה יקרה לא באמת יהיה לי אכפת.
השבמחקמה שניסיתי לומר הוא שבסופו של דבר כולנו מתחילים ומסיימים באותו מקום ובאותה צורה ולכן לפעמים זה מרגיש כאילו אנחנו סתם מעבירים את הזמן באשליות בצורת עבודה, כסף וריגושים רק כדי להשכיח את המחשבה שבסופו של דבר כל הדברים הללו חסרי תכלית ונועדו להעביר את הגסיסה שלנו בצורה נעימה יותר.
הבנתי :)
השבמחקאני רק אומר שהדרך מלאה באלפי דברים טובים ומענינים.
בתור אחד שמצלם, כל תמונה, כל רגע מלא בדברים , בנקודת מבט שונה.
האנשים מסביבנו, החוויות - טובות רעות.
זה גורם לי פחות להתעסק בגסיסה האיטית ויותר להסתכל על ההווה.
תתחילי לצלם טבע....:)
השבמחקכנראה שאני פשוט צריכה לאמץ את הפרספקטיבה שלך וזהו :)
השבמחקטוב שכבלי הדת לא סיבכו אותך עם גלגולי נשמות, אחרת היית נחנקת כבר מסליל העשן ההוא..
השבמחקוגם אני לא מכיר תשובה ברורה. אבל המסקנה שלי, מהמון סופי-סרטים.. שצריך לגרום לכמה שיותר אנשים לחייך לפני שמישהו מורח אותך בתאונת דרכים.
כן זה נשמע בסדר..
ואולי המשמעות שכל אחד יאמץ לו יעוד משלו. אחרת יהיה כאן משעמם נורא.
"לגרום לכמה שיותר אנשים לחייך" וואו... אהבתי מאוד.
השבמחקכל אחד בוחר לעצמו משמעות גם לדעתי... לכל אחד אהבות משלו ותוכניות כיד הדימיון.
זה נכון אלא שהמח האנושי אוהב להתל בנו לפעמים וההנאות של היום עשויות להתפס כשטחיות של מחר והעצב כבור עמוק ואפל
השבמחק