לחזור הביתה לביקור אחרי שלא הייתי פה פאקינג תשעה חודשים ולמצוא את הבריח של הדלת נעול.
הבסטי ומנגה, לעומת זאת, באו לפגוש אותו ולשתות איתי בירה איך שנחתתי. אבל כאן? הייתי צריכה לדפוק יותר מרבע שעה ולמרות זאת לא היה לי נעים להעיר אתם וזאת על אף שלא היה לי מקום אחר ללכת אליו (אם היה לא הייתי מטריחה אותם לקום מהמיטה וללכת עשרה מטרים).
והנה, כך במשפט אחד חיסלתי את כל הפוסט הרגשני שנכתב בראשי בעת שהייתי במטוס. כוס עמק.
אחרי שקראתי גם את הפוסט הקודם על אורות הצפון המרקדים וחילוץ מהשלג במינוס מי-יודע-כמה מעלות אני מקווה שעוד תצליחי גם לכתוב מחדש את הפוסט הרגשני ההוא.
השבמחקמשתין פה על השיח בפינה, עד לפה התעדכנתי.
השבמחקאז את לומדת בחו"ל, בזוגיות, עדיין כותבת ומלווה בחלק מאותן המחשבות שהיו פה כבר שנים...עם זאת הכל נשמע כל כך שונה. (אגב, את בשיא שלך טיפשונת, 27 זה מעולה)
מדהים אותי שקראת את הדברים חודשיים לאחר שנכתבו ושאיכשהו אני מצאתי אותם רק ארבעה אחרי. האם יש עוד ביצי פסחא שממתינות לי בפוסטים ישנים?
השבמחק