אני בורחת ממציאות חיי אל שיטוט חסר תכלית במרחבי האינטרנט. פייסבוק, ויקיפדיה, חדשות, ישראבלוג וחוזר חלילה. ההתמכרות הזו גורמת לי לאבד תחושת הזמן ולכן כמעט בלי לשים לב אני מרפרשת תכופות ומתבאסת לגלות כי אין חדש בלי להבחין בשעת הלילה המאוחרת ששלחה את כולם להתנתק וללכת לישון.
הנפש החולה שלי זקוקה לעבודה, אינטרנט או בחינה חשובה, העיקר שיהיה לי תירוץ בו אוכל לתלות את אי העשייה הזה.
למה? כי דחיית מטלות דוחה את התוצאות ואת האפשרות להיכשל וזה עדיף על להתאמץ ובכל זאת לא להצליח ואז לא יהיה לי הסבר אחר מאשר שאני פשוט לא טובה מספיק.
העולם הוירטואלי הוא ממש התמכרות קשה.
השבמחקאיבדתי כל כך הרבה דברים ככה לאחרונה, ספרים אני למשל כמעט לא קורא, שנים של אינטרנט ובהייה במסך גם הרחיקו אותי מאנשים ואני ממש לא מרגיש בנוח בסיטואציות חברתיות (הרבה יותר קל להתחבא מאחורי המסך).
קיצר, חרא אחד גדול שדופק את החברה!
יש בזה גם טוב, אני מניחה. אבל מסכימה איתך שהקו בין שימוש סביר לעיסוק אובססיבי הוא כמעט בלתי נראה והתוצאות הן כפי ששנינו תיארנו.
השבמחק