"לפעמים אני חושבת שאולי עדיף שנסיים את זה וזהו. כן, זה יהיה מבאס ויכאב אבל ככה אוכל לחזור לארץ ולהתחיל מחדש. אתה יודע, למצוא דירה חדשה, כיוון חדש ואולי בהמשך גם גבר חדש" אמרתי לו בכנות "אבל האמת היא שאני אוהבת אותך והמחשבה הזו ממש מעציבה אותי".
יצא לנו לדבר היום על ההבדלים בין הגירה למעבר זמני, הבדלי שפה ותרבות וגם על הקשר בשלט רחוק שאחיו ניהל עם האשה שכיום היא אשתו ואם בנו אשר התגוררה במרחק אוקיינוס ו-6 שעות טיסה ממנו למשך תקופה לא קצרה.
"ההחלטה היחידה שאנחנו יכולים לקחת עכשיו היא להפרד" המשכתי. "כי החלטה של לא להפרד היא זמנית- כלומר, יכול להיות שבמילא הקשר יתמסמס בהמשך"
לקחתי אוויר ונאמתי "כי לומר את האמת, זה יהיה לא פשוט להמשיך. הרי אתה לא בנאדם מאוד דברן וכאשר לא מבלים עם מישהו פיזית תקופה ארוכה, שיחה זה לפעמים כל מה שנשאר".
אף על פי כן, ההחלטה להיפרד עכשיו מרגישה לו לא נכונה.
לפעמים כדי להיפרד צריך שאחד הצדדים יהיה חותך והחלטי.
השבמחקאם זה מרגיש לך כמו הדבר הנכון, את יכולה פשוט להכריז שנגמר.
כשאדם אחד רוצה להפרד והשני לא רוצה, זה יכול להוביל למצב של קשר-זומבי - לא ממש קשר חי, לא ממש קשר מת.
זה רק מאריך את הסבל בסוף.
אולי הוא צריך קצת זמן לעכל, אבל הרי החזרה שלך לארץ היא עובדה שאין לערער עליה.
בכל מקרה בהצלחה
נו, אבל מה בסוף?
השבמחקנפרדתם או לא?
בא לי שהוא יבוא לפה.
השבמחקמה הוא מציע? לונג דיסטנס ריליישינשיפ? אני מניחה שהוא חושב שאת צריכה לעזוב הכל ולהשאר איתו. מה הוא מציע בתמורה?
השבמחקלא נפרדנו, אבל אני עוזבת עוד כשבועיים, יכול להיות שדברים ישתנו
השבמחקאני לא בטוחה מה היא מרגיש, אבל הלב שלי לא רוצה להפרד כשהראש מסמן לי שאולי עדיף שכן. אני מכירה באופן אישי אנשים שקשר בשלט רחוק עבד להם מצויין ונגמר בהפי אנדינג אבל ברור שזה מאוד קשה.
השבמחקתודה.
גם לי בא שיגיע לישראל. יש דיבורים על כך שהרילוקיישן הבא יהיה מארץ השיכורים לישראל וזה יהיה מעניין אם הוא יגיע.
השבמחקאבל אם זה לא במסגרת העבודה- הוא כבר הביע יותר עניין באופציה בה שנינו נהגר למדינה שלישית מאשר שהוא אלי בארץ. הוא אמר שאין לו שום עניין ללמוד עברית ושהוא לא אוהב את הצליל של השפה (אאוץ’! ) וכבר מעדיף ללמוד שפה אחרת.
גם לגור בישראל לא מושך אותו. אני מניחה שכל הקיטורים שלי על יוקר מחייה וקיץ שעשוי להיות חם מדי עשו נזק, למרות שהזכרתי לו מספר פעמים שהחוויות שלי עשויות להיות שונות מאוד מהחוויות שלו, ושאי אפשרו לדעת עד שינסה.
כמדומני שמה שהוא הציע זה שניתן צ’אנס ללונג דיסטנט ריליישנשיפ.
השבמחקמצד אחד הוא לא מביע שום עניין במעבר לישראל ומצד שני אני כבר חיה כאן בארץ השיכורים ונחמד לי. האופציות שהוא העלה ושדיברנו עליהן היו חזרה שלי לכאן או מעבר עת שנינו למדינה שלישית.
כבר אמרתי לו שאני מרגישה שזה לא פייר שנטל הוצאת הדרכון, פיטורין, והגירה יהיה עלי בלבד (באפשרות בה אני שבה לכאן ) ומעבר לכך דיברנו קצת על הגירה באופן כללי (רלוונטי לשתי האפשרויות ) וסיפרתי לו שלמרות שיש בזה משהו מעניין ומסעיר, בכל זאת יש הבדלים בין מגורים זמניים החו"ל והגירה קבועה שגורמים להרתע.
אמרת שקשה לך להחליט והנה לקחת החלטה. מוריד את הכובע...
השבמחקדברים טובים קורים משינויים
בינתיים רק שאלתי אותו על דעתו ועוד לא החלטתי להפרד, יתכן וננסה לשמר את מה שיש בשלט רחוק תוך תקווה שזה לא יתמסמס בדרך
השבמחקכוונתי להחלטה לעבור לארץ. ובכל מקרה השאלה החשובה היא ’מה דעתך’ יותר מאשר מה דעתו...
השבמחקההחלטה לחזור לארץ די נכפתה עלי- אני ברילוקיישן מטעם העבודה והם החליטו שזמני כאן תם.
השבמחקמאחר ואני אדם שמתקשה בהחלטות פניתי אליו קודם. אני עצמי מתלבטת מאוד בין האפשרות לסיים את זה ולהתחיל מחדש בארץ לבין כן לנסות את האפשרות בשלט רחוק.
באיזשהו מקום מציקה לי הידיעה שאם הייתה נשארת כאן כנראה שלא היינו נפרדים ואם זה אכן יקרה עכשיו זה יקרה בגלל ההפרדה הגיאוגאפית שנכפתה עלינו.
כמו שכתבתי בפוסט אצלי, אם אנחנו לא מחליטים - מישהו, במקרה שלך הבוס שלך, מחליט בשבילנו. אולי אפשר לחפש עבודה שם בחברה אחרת אם חשוב לך להשאר בקשר.
השבמחקולך?
השבמחקכמו שכתבתי למעלה, יש משהו נח במחשבה שאחזור לארץ כדף נקי ומצד שני עצוב לי שאם נפרד זה לא יהיה כי היחסים הדרדרו אלא אך ורק בגלל הריחוק הגאוגרפי הכפוי.
השבמחקאמנם נפרדו ממני בעבר, וגם זה זוג של כפיה, אבל במקרה הזה לו יכולנו לבחור או אם הייתה לי האפשרות להשאר כאן יותר כנראה שעוד היינו יחד.
חצוף. עשיתם יחד x שנים בארץ הולדתו, עכשיו התור לעשות x שנים בארץ הולדתך, גם אם היא חמה עם שפה מכוערת ומחייה יקרה.
השבמחקשיתחיל לארוז ויגיד תודה שלא נולדת בסודן, מקום אליו מבאס לעבור על אמת.
אולי אפילו חודש-חודשיים-שלושה של חל"ת ניסיון בארץ?
שאלתי אותו. הוא מתרץ בשפה (אפשר ללמוד, אני מכירה במקרה מורה מצויינת לעברית ) ומגורים (סבלט או שכירות קצרה, שום בעיה ) ולטעמי אלה תירוצים די חלשים.
השבמחקואם מדובר על טווח ארוך הוא שואל "אבל מה אעשה שם?" וכשאני אומרת שהוא יכול לעבוד בסניף המקומי של העבודה שלנו הוא עושה לי פרצוף ואומר שאם הוא כבר עובר מדינה אז היה רוצה לעשות משהו אחר (אז תגיד לי אתה מה) ולא להמשיך באותו הדבר (למרות שהוא כבר עושה את זה 14 שנה וכנראה גם ימשיך ).
בקיצור, תירוצים ופחדנות.
תני סיכוי להמשך הקשר גם אם אתם מרוחקים פיזית
השבמחקעובדה שזה יכול לעבוד כמו שקרה לאחיו.