ארוחת ערב בסימן פרידה

שלשום בלילה יצאנו למפגש עם החבר'ה מהעבודה. יש לכל קבוצה תקציב ליציאה רבעונית משותפת והפעם זה היה בסימן להתראות לגהה שאוטוטו עוזבת.

המפגש היה במסעדה אסייתית מעניינת, בה כולנו התיישבנו סביב שולחן גדול בצורת חצי מעגל, סטייל שולחן בלק ג'ק, שאמצעו הוא משטח צלייה ענק ומאחוריו שף בדרן שבישל בצורה רבת מניירות ולהטוטים. כשפיץ ואני הגענו, חלק מהחבר'ה כבר היו שם כולל בחור אחד שאף פעם (!) לא מגיע לאירועים הללו. אותי זה ריגש.

בתחילה הלבישו לכולנו סינרים אדומים לבל נתלכלך מהמזון שעתיד להתעופף לעברנו, והציעו משקאות ובפרק הזמן הזה גם קיבלתי מספר מתנות כמו ספר על ההיסטוריה של המדינה באירוויזיון (oh guys, you know me so well!), ספר נוסף היתולי על דברים משונים תושבי המדינה אוהבים לעשות, מסגרת תמונה בתוכה כתוב בקוביות בסגנון שבץ-נא מילה שקשה לתרגם לעברית אך פירושה הקרוב יהיה welcome שנכתבה באחת מהשפות המקומיות ועוד מספר מתנות קטנות ונוגעות ללב.

הארוחה התחילה ועמם הלהטוטים. השף, שאחז במרית בכל יד (איך אומרים את זה ברבים, מריות? מריתות?) הדגים איך הוא מסובב ביצה, מרים אותה על המרית ואז זורק אותה אל האוויר כך שהיא נוחתת בדיוק במרכז כובע השף הארוך שלראשו. אחר כך איתגר חלק מהסועדים להעתיק אותו וכצפוי, הביצים - החיות יש לציין- התעופפו לכל עבר. אחת כמעט נחתה בכוס הפרסקו של רוזה ההמומה ואחת אחרת נחתה על הרצפה. 

 

הארוחה עברה בנעימים, האוכל היה טעים והחבר'ה הייתה כמובן, נהדרת.

לקראת סיום הסעודה שמענו מנגינת גיטרה ותוף-מרים שניגנו בליווי שירה של עובדי המקום והנעימו את זמנם של יושבי השולחן הסמוך. אחד השירים שבלטו היה השיר המקסים Leaving on a jet lane שגרם לי כנראה בהסח הדעת לבהות בחלל עם פרצוף עצוב, כי כשהתעוררתי מהחלומי בהקיץ הבטתי סביבי ראיתי את רוזה והנינג'ה מביטים בי ומצחקקים ומעירים הערות לגבי ולגבי פיץ. מעט מאוחר נגן הגיטרה עבר ליד השולחן שלנו, והרוקיסטית שישבה בקצהו משכה את תשומת ליבו ושאלה "היי, מה איתנו? תנגן לנו משהו" "מה האירוע?" הוא שאל "היא עוזבה אותנו בקרוב" "וגם אותו!" מישהו אמר מצדו השני של השולחן אז הנגן חייך חיוך קטן והתחיל לפרוט ולשיר שיר של הביטלס שהפך תוך שניות לדואט כשהבחור עם תוף המרים הצטרף אליו בשירה וניגון. 

 

את המשך הערב העברנו כמקובל, באחד הפאבים באיזור.

ישבתי ושוחחתי עם רוזה והנינג'ה על תוכניותי בהמשך. רוזה אמרה שממש יבאס לה שאני עוזבת ושאני צריכה להשאר. אמרתי לה שבדקתי את זה, ובשביל להשאר בארץ השיכורים אצטרך להתגורר בה חמש שנים במצטבר כשמתוכן השנה האחרונה צריכה להיות רצופה וזה בעייתי כי א. כתיירת אין מצב שתנתן לי אשרה של שנה ו-ב. גם אם כן, זה אומר שאהיה מובטלת, כי רוב המשרות שנתקלתי בהן כאן דורשות שיהיה לי את המסמכים הדרושים. הנינג'ה אמר שישנן משרות של תרגום והוא אפילו מכיר אדם שיכול להפנות אותי למשרות שעוזרות לטפל במסמכים הדרושים והוא הבטיח להעביר לי את פרטיו. 

זה ממש נחמד שהחבר'ה מראים נכונות לעזור, ממש גורם לי להרגיש רצויה.

וזה לא רק הנינג'ה והבחור שהזכרתי קודם שטרח והגיע למפגש- גם הרוקיסטית אמרה מספר פעמים שתתגעגע אלי מאוד, ושעד עכשיו היינו רק שתינו בסביבת העבודה המאוד גברית שלנו וכעת היא לבד וזה כולל גם את הקירח שניכר שהיה קצת שיכור כשנפרד מאיתנו כמה פעמים בערב לפני שעזב ממש אבל בכל פעם חיבק אותי לשלום ואמר שממש יתגעגע אלי.

 

אני לא יודעת אם הם נחמדים כך רק מנימוס אבל אני עומדת להתגעגע לחבר'ה האלה כשאעזוב.